''פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן'' (כ''ה, י''א)
בשביל שנתעצל משה במעשה זמרי לא ידע איש את קבורתו (מדרש).
מה עניין מעשה-זמרי לקבורתו של משה? ברם, הרבי ר יהונתן ז''ל מפרש טעם לזה שלא ידע איש את קבורתו של משה: מפני שטוענים האפיקורסים, כי לא יתכן שהיה משה רבנו כה גדול כפי שכתוב בתורה, שכן אילו באמת הגיע משה למדרגה עליונה כזו, לעלות השמימה ולדבר פנים-אל-פנים עם השכינה, כי אז מן הנמנע היה שימות כבשר-ודם רגיל ולא יזכה לחיי-נצח כמו חנוך ואליהו. לפיכך – טוענים הכופרים – עלינו להסיק, כי לא היתה זו אלא התפארות עצמית של משה בשביל הדורות הבאים, ואילו לאמיתו של דבר לא היה כך. אולם, טענה זו מגוחכת היא, שכן אילו היה משה רבנו מזייף, חלילה, וכותב בתורה כרצונו, מי איפוא היה מכריחו לכתוב ''וימת משה''? הלא במקום זה יכול היה לכתוב, כי עלה חי השמימה ובכך היה מגדיל פי כמה וכמה את כבודו ותפארתו. ואם רואים אנו בכל-זאת, שנאמר מפורש: ''וימת משה'', הרי זו הראיה המובהקת ביותר כי ''משה אמת ותורתו אמת''. אולם, כוחה של ראיה זו אינו יפה אלא משום שלא ידע איש את קבורתו של משה, שכן אילו ידוע היה מקום קבורתו שוב לא היה יכול לכתוב, כי עלה חי השמימה מאחר שהקבר היה מוכיח את ההיפך. הרי עצם דבר זה שלא ידע איש את קבורתו, מהווה ראיה מובהקת לאמיתותה של תורת-משה.

מעתה יובנו היטב דברי המדרש. אילו לא היה משה מתעצל במעשה זמרי והיה מקנא את קנאת ה' צבאות, היה זוכה אף הוא לשכרו של פנחס, לחיות חיי-נצח – שכן כל מצוה יש לה סגולתה המיוחדת ושכרה הקבוע – וממילא לא היתה סיבה לכופרים להרהר אחרי אמיתות התורה. אך מכיון שלא עשה כך והוא מת כאחד האדם, היה הכרח איפוא להעלים את מקום קבורתו, כדי שזה ישמש ראיה כנגד הכופרים כי משה אמת ותורתו אמת.

''לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום'' (כ''ה, יב)
בדין הוא שיטול שכרו (מדרש).
רש''י אומר, שהיו השבטים מבזים אותו על אשר הוא מזרעו של יתרו, ולכן בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. וקשה, הלא ייחוסו זה אינו מבטל את העובדה שהוא היה מזרעו של יתרו? זהו שאמר הכתוב: ''פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן'' – אפילו לפי דבריכם, שהו מזרעו של יתרו, אולם הלא הוא ''השיב את חמתי מעל בני ישראל'' ועשה איפוא ''עובדא דאהרן'', ועל-ידי-זה הוא נקרא ''בן אהרן הכהן'' וממילא ראוי הוא לברכתו של אהרן: ''הנני נותן לו את בריתי שלום''. היינו: ''בדין הוא שיטול שכרו'' – שכר זה, ברכת השלום, בדין מגיע לו, לפי שעשה ''עובדא דאהרן''. אף-על-פי שהקנאות הינה לכאורה היפוכו של השלום ונראית היא כמחלוקת, בכל-זאת אמרה תורה כי קנאות אמיתית וכשרה מביאה דוקא לידי שלום.

''תחת אשר קנא לאלהיו'' (כ''ה, י''ג)
דרכו של כל חוטא, להיתלות בזולת ולומר: ''ההוא גם כן עשה כך''.
לפיכך הכריז השם-יתברך את עשרת הדברות בלשון יחיד, כדי שיהא דומה על כל אחד ואחד מישראל, כאילו ניתנה התורה לו בלבד ואין לו להשגיח באחרים. והנה, פנחס בודאי עשוי היה להשגיח במשה ואהרן ושבעים הזקנים ולומר: אם הם מחשים ואינם נקפים אצבע, למה לי איפוא להיות ירא-שמים יותר מהם? – ובכל-זאת לא התחשב בכך, כי אם עשה את אשר מצא לנחוץ לעשות לכבוד השם-יתברך – לפיכך נאמר : ''אשר קנא לאלהיו'' – דומה היה עליו באותה שעה כאילו רק אלהיו שלו הוא וחובה מוטלת עליו לקנא לכבודו, אף כי איש אינו עושה זאת.

''לחנוך משפחת החנכי'' (כ''ו, ה)
הטיל הקב"ה שמו עליהם, הא מצד זה ויוד מצד זה, לומר: מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם (רש''י).
בשמו של הקדוש-ברוך-הוא באה ה''יוד'' לפני ה''הא'', ולמה איפוא באה כאן ה''הא'' לפני ה''יוד''? ברם, חכמינו אמרו: ''איש ואשה שכינה שרויה ביניהם'' – ב''איש'' יש ''יוד'' וב''אשה'' יש ''הא'', ואם מנהלים הם חיי-משפחה קדושים וטהורים, השכינה שרויה ביניהם. ומאחר שאז היו הנשם נזהרות בענייני צניעות יותר מן האנשים, כפי שאמרו חכמינו: ''אחת היתה, שלומית בת דברי, ופרסמה הכתוב'', ואילו לגבי האנשים נאמר: ''בורים למשפחותיהם – על עסקי עריות שנאסרו להם''. לפיכך, בסימן שניתן כאן על טהרת-המשפחה, מוזכרת ה''הא'' – שהיא אות השם אשר ב''אשה'', לפני ה''יוד'', שהיא אות השם אשר ב''איש''.

''ויקרב משה את משפטן לפני ה'' (כ''ז, ה)
נחלת ארץ-ישראל תלויה בשמירת-השבת, כפי שאמרו חכמינו: ''כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים'', הרי ממילא מחלל-שבת מאבד את נחלתו. והנה, חכמינו אמרו: ''מקושש – זה צלפחד'', אם-כן הרי מחלל-שבת היה ואיבד את נחלתו וטענתן של בנותיו לא היתה טענה כלל. ברם, מאידך מצינו גם דעה האומרת: ''מקושש לשם-שמים נתכוון'' – ואם-כן לא איבד את נחלתו. לפיכך: ''ויקרב משה את משפטן לפני ה'' – שהוא יודע-מחשבות וכוונתו של צלפחד גלויה לפניו, אם היתה לשם-שמים אם לאו, ממילא יוכל להכריע אם מגיע לו נחלה בארץ-ישראל אם לאו. כיון שאמרו בנות צלפחד: ''והוא לא היה בתוך העדה הנועדים בעדת קרח'', ורצו להשמיע בזה למשה כי צלפחד לא נימנה על מתנגדיו – הרגיש משה את עצמו כאילו הוא נוגע בדבר ולא רצה לפסוק את ההלכה בעצמו, כי אם הקריב את משפטן לפני השם-יתברך. בכך יובנו היטב דברי רש''י: ''ויקרב משה את משפטן – נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עצה לומר: והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי''. שהרי איך אפשר להעלות על הדעת, כי משה רבנו, העניו מכל האדם, אמר זאת חלילה מחמת גיאות, עד כי ייענש על כך? ברם, כשאמר משה רבנו: ''והדבר אשר יקשה מכם'', נתכוון לומר: אם תהיה לכם נגיעה כלשהי בדבר ויקשה לכם לפסוק דין אמת, אזי תביאו את הדבר אלי. הרי מטעם זה גופא הוכרח עתה, כשהיה הוא נוגע בדבר, להגיש את המשפט לפני הקדוש-ברוך-הוא, כי לא היה יכול לפסוק דין בעצמו. הנה כי כן, אין כאן הכוונה שנענש משה, אלא היה זה פועל-יוצא פשוט מהדברים שאמר בשעתו.

''כן בנות צלפחד דברות'' (כ''ז, ז)
כאשר אדם בא לפני צדיק ומגיש לפניו בקשה בעניינים גשמיים, מלמד עליו הצדיק זכות לפני השם-יתברך, כי באמת מתכוון הוא לשם שמים. אפילו כשיהודי מבקש ממון, אין כוונתו אלא כדי שיוכל לקיים מצוות ומעשים-טובים ולגדל את בניו לתורה.

הוא הדבר היה גם כאן. כאשר ביקשו בנות צלפחד נחלה, פירש משה רבנו את כוונתן שהיא לשם-שמים – כי הודות לעשירות הן תוכלנה לעבוד את הבורא ביתר שאת. היינו: ''ויקרב משה את משפטן לפני ה'' – הוא קירב את טענתן, שאין זו טענה גשמית גרידא אלא מכוונת היא לשם-שמים – ''לפני ה''.

השיב לו השם-יתברך: ''כן בנות צלפחד דוברות'' – אינך צריך לפרש כך בתור למוד-זכות, כי כך הם הדברים באמת. אמנם כפי אשר אמרת כן הן דוברות, ללא כל כוונה אחרת.

''אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם'' (כ''ז, י''ז)
מנהיג אמיתי צועד לפני העם ואינו נגרר מאחוריו. שומה עליו להרימם אליו ולא להשפיל עצמו אליהם, תוך וותרנות ומילוי כל מבוקשיהם. ''אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם'' – שיצא לפניהם וינהיג את העדה אחריו, ולא שיפנה לאחוריו לראות מה העם מבקש ולמלא אחר רצונו. מנהיג שיוצא לפני העדה, הריהו מרים אותה אליו. כפי שפירש בעל חידושי-הרי''ם ז''ל: ''אשר יוציאם'' – שהוא מפקיעם מן השפלות והטומאה, ''ואשר יביאם'' – ומכניסם אל הרוממות והקדושה. אבל מנהיג שיוצא אחרי העדה, הריהו נגרר אחריה אל שפלותה. רעיון כעין זה הביע הה''צ רבי ישראל סלנטר ז''ל, על מאמר חז''ל במסכת סוטא: ''בעקבתא דמשיחא – פני הדור כפני הכלב'' – ויש להבין, מה טיבו של משל זה? ברם – אמר רבי ישראל ז''ל – טבעו של כלב, שהוא רץ תמיד לפני אדוניו ומפרק לפרק הוא מפנה ראשו לאחוריו, לראות לאן פני אדוניו מועדות וללכת בכיוון זה. בעקבות המשיח יהיה ''פני הדור'' – אלה שמתיימרים להיות מנהיגיו ודובריו של הדור – כ''פני הכלב'' – שינהגו מנהג כלב; אמנם הלוך ילכו לפני העם ויעמדו בראשו, אולם לא תהיה להם דרך סלולה משלהם ולא תהא להם השפעה עם העם שילך בעקבותיהם, אלא אדרבה – מפעם לפעם הם יפנו אחורנית, לראות ולשמוע מה בפי ה''רחוב'', מהי דעת העתונות, ובהתאם לכך יעצבו את השקפתם הם כדי למצוא חן בעיני ההמון. ואכן, זה יהיה רע ומר. שכן מנהיג-ישראל אמיתי חייב ללכת לפני העם ולהורותו את דרך ה, למרות שכתוצאה מזה לא ירכוש לו אהדה יתירה בקרב ההמון ואף יהא נתון תחת ''שבט הבקורת'' של דעת הרחוב. ''אשר יצא לפניהם'' – היינו: אשר תצא נפשו למען אדם-מישראל. ביקש משה רבנו מאת השם-יתברך, כי יפקד על ישראל מנהיג כזה אשר יביאם מן המלחמה כפי אשר הוציאתם, מבלי שייפקד מהם איש, כמו במלחמת מדין, שנאמר: ''ולא נפקד ממנו איש''.

''והקרבתם אשה עלה לה''' (כ''ח, י''ט)
אם הקרבתכם נעשית ב''אשה'' – באש של התלהבות, אזי הריהו ''עולה לה''' – השם-יתברך מתעלה על-ידה, כפי שאמר הכתוב: ''ימלא ה' כל משאלותיך'' – היינו, שתמלא את כל משאלותיך ורצונותיך בה, בכוונה להגדיל ולהאדיר את כבודו בעולם.

מאורי הדורות בראי הפרשה
"ויקרב משה את משפטן לפני ה'" (כז/ה) - "משפטן" עם נו"ן גדולה - רבינו בחיי: ומה שבא אות הנו"ן גדול, רמז לתלמיד חכם שהוא גדול בתורה. ולימדה תורה דרך ארץ, שלא ידון אדם בפני מי שגדול ממנו, אלא צריך הוא שיקריב את המשפט לפניו. שכן עשה משה שלא רצה לדון דין בנות צלפחד, עד ששאל מהקב"ה. ואם אתה אומר שלא ידע, אפשר מי שכתוב בו "בכל ביתי נאמן הוא", והיה בקי בכל סתרי התורה ותעלומות חכמה, שלא ידע הדין הקל הזה? אלא שלא רצה לדון עד ששאל, כדי ללמד ק"ו לדורות. אבל דעת רז"ל שנתעלם הדין ממנו ולא ידעו כלל. ויתכן שנאמר שתהיה אות הנו"ן סימן ורמז על שער החמשים שלא ידעו כלל, ולא נמסר לו, כי הוא "לפני ה'" כענין הפנימיות הדק שאינו מושג, וזה שאמר "את משפטן לפני ה'", כי נעלם ממנו המשפט הזה, כנו"ן שלפני ה', הוא השער העליון שער החמשים, ואע"פ שאין טעם ההעלמה בהן שוה כי זה מצד העונש [שאמר משה: "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי" (דברים א יז)] וזה מצד העומק. ואמרו במדרש בנות צלפחד באו לשאול הדין תחלה לשרי עשרות, ושרי עשרות שאלו לשרי חמשים כדי לחלוק להם כבוד, ראו שרי חמשים כך, אף הם חלקו כבוד לשרי מאות ושאלו מהן, ראו שרי מאות כך, אף הן חלקו כבוד לשרי אלפים ושאלו מהן, ראו שרי אלפים כך, חלקו כבוד למשה, ראה משה כך, חלק כבוד לשכינה, וזהו "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". ואמרו רז"ל: ראוי היה דין זה ליכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן.

רביני בחיי בר' אשר אבן חלאווה פרשן, דיין, מקובל ודרשן מסרגוסה. חי בשנים ה"א ט"ו – ק' (1255- 1340 למנינם). מרבותיו: הרשב"א ור' יצחק בן טודרוס. חיבורו הנודע הוא הפירוש הנהדר לתורה [מדרש רבינו בחיי שחובר בשנת ה"א נ"א] המשלב פשט, דרש, קבלה ופילוסופיה. עוד חיבר את 'כד הקמח' [על אמונה ומוסר] ואת 'שולחן על ארבע' [הלכות סעודה]. ביניהם: מראות הצובאות [על התורה], אור זרוע [על התפילה] ופירוש על 'אידרא רבא'.
מב"י

סיפורים לשבת

א'
שִׁעוּר קָבוּעַ בְּמִשְׁנָיוֹת הָיָה לַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל סַלַּנְט, רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. הַשִּׁעוּר הָיָה נִתַּן בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת חֻרְבַּת רַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד (הַ'חֻרְבָּה') מִיָּד בְּתֹם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה.

רַבִּי שְׁמוּאֵל הִקְפִּיד לְקַיֵּם אֶת הַשִּׁעוּר בִּמְסִירוּת-נֶפֶשׁ – בִּימֵי שֶׁלֶג כְּבִימֵי שָׁרָב, בְּיָמִים שֶׁל תְּלָאוֹת וְאַף שֶׁל רָעָב. יוֹם-יוֹם, בְּמֶשֶׁךְ כִּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. מִשְׁתַּתְּפֵי הַשִּׁעוּר, מִגְוָן מְעַנְיֵן שֶׁל תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים, בַּעֲלֵי-עֲסָקִים וּפְשׁוּטֵי-עַם, שָׁמְרוּ אַף הֵם בִּדְבֵקוּת עַל הַשִּׁעוּר.

שִׁעוּרוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל הִצְטַיֵּן בְּהַסְבָּרָה בְּהִירָה וּפְשׁוּטָה, שֶׁהָיְתָה מוּבֶנֶת לַכֹּל. וּבְכָל-זֹאת, גְּאוֹנוּתוֹ בִּצְבְּצָה מִכָּל מִלָּה. בֵּין הַשִּׁיטִין הָיָה מְסַכֵּם כִּבְדֶרֶךְ-אַגַּב סוּגְיוֹת שְׁלֵמוֹת בִּגְמָרָא, בְּתַבְּלוֹ אֶת דְּבָרָיו בְּפִרְקֵי מוּסָר וְהַנְהָגָה.

גַּם בְּהַגִּיעוֹ לִגְבוּרוֹת, כְּשֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו, לֹא חָדַל מִשִּׁעוּרוֹ. אֶלָּא שֶׁאִם עַד אָז הָיָה סֵפֶר הַמִּשְׁנָיוֹת פָּתוּחַ לְפָנָיו, הֲרֵי עַתָּה יָשַׁב בְּלִי סֵפֶר וְהִרְצָה אֶת לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בְּעַל-פֶּה.

הַמִּקְרֶה שֶׁלְּהַלָּן אֵרַע בִּשְׁנַת תרס"ה. ר' חַיְיקְל הַשַּׁמָּשׁ כְּבָר הוֹצִיא אֶת סִפְרֵי הַמִּשְׁנָיוֹת מֵהָאֲרוֹן וּפִזְּרָם לְאֹרֶךְ הַשֻּׁלְחָן. מִכֵּיוָן שֶׁנִּמְנָה עִם מִשְׁתַּתְּפֵי הַשִּׁעוּר, יָדַע הֵיטֵב בְּאֵיזוֹ מַסֶּכֶת וּבְאֵיזוֹ מִשְׁנָה עוֹמֵד הַשִּׁעוּר – מַסֶּכֶת בָּבָא-בַּתְרָא, פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים.

אוּלָם הַפַּעַם הִפְתִּיעַ רַבִּי שְׁמוּאֵל אֶת מִשְׁתַּתְּפֵי הַשִּׁעוּר בְּהוֹדִיעוֹ: "הַיּוֹם נִלְמַד מִשְׁנָיוֹת מִסֵּדֶר קָדָשִׁים". הַנּוֹכְחִים הִבִּיטוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ בְּהִשְׁתָּאוּת, מִשּׁוּם שֶׁרַבִּי שְׁמוּאֵל הָיָה מֻכָּר בְּהַתְמָדָתוֹ וּבִסְדָרָיו הַקְּבוּעִים, וּמֵעוֹלָם לֹא חָרַג מֵהַסֵּדֶר הָרָגִיל.

הִזְדָּרֵז ר' חַיְיקְל לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הָרַב. מִיָּד אָסַף מֵהַשֻּׁלְחָן אֶת הַסְּפָרִים שֶׁהֵנִיחַ תְּחִלָּה, וְכַעֲבֹר רֶגַע כְּבָר הָיוּ בְּיָדָיו הַכְּרָכִים הַמְּבֻקָּשִׁים.

רַבִּי שְׁמוּאֵל הִכְרִיז: "מַסֶּכֶת מְנָחוֹת, פֶּרֶק יג מִשְׁנָה י". לְאַחַר שְׁהוּת קְצָרָה פָּתַח בְּשִׁעוּרוֹ: "הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, יַקְרִיבֶנָה בַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יָצָא".

רַבִּי שְׁמוּאֵל הִרְחִיב אֶת הַיְּרִיעָה בְּהַסְבִּירוֹ אֶת הָרֶקַע לְדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה: "חוֹנְיוֹ, בְּנוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. אֶלָּא שֶׁהוּא מָסַר אֶת הַכְּהֻנָּה לְאָחִיו הַצָּעִיר, שִׁמְעִי. לְיָמִים חָזַר בּוֹ חוֹנְיוֹ מֵהַוִּתּוּר עַל הַכְּהֻנָּה. מֶה עָשָׂה? בָּנָה בֵּית-מִקְדָּשׁ בְּאָלֶכְּסַנְדְרִיָּה שֶׁבְּמִצְרַיִם וְהֶעֱלָה שָׁם קָרְבָּנוֹת".

רַבִּי שְׁמוּאֵל עָצַר לְרֶגַע, וְסוֹבֵב אֶת פָּנָיו מִצַּד אֶל צַד כְּסוֹקֵר אֶת פְּנֵי הַיּוֹשְׁבִים מוּלוֹ. בִּנְקֻדָּה מְסֻיֶּמֶת עָצַר לְהֶרֶף-עַיִן, כְּאִלּוּ מָצָא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, וְהוֹסִיף לְהַסְבִּיר: "מָה גָרַם לוֹ לְכָךְ? לְפִי שֶׁ'אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ'. נְגִיעָה עַצְמִית הָיְתָה לוֹ, נְגִיעָה שֶׁל כָּבוֹד וּשְׂרָרָה. הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי כָּךְ שֶׁאִבֵּד הַכֹּל בִּמְחִי-יָד, וּבָנָה בֵּית-מִקְדָּשׁ בְּאָלֶכְּסַנְדְרִיָּה וְהִקְרִיב שָׁם קָרְבָּנוֹת וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם!".

אֶפְשָׁר הָיָה לָחוּשׁ זַעֲזוּעַ בְּקוֹלוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל. מִשְׁתַּתְּפֵי הַשִּׁעוּר הִקְשִׁיבוּ לַדְּבָרִים בִּתְשׂוּמַת-הַלֵּב הָרְאוּיָה, אַךְ עֲדַיִן לֹא הֵבִינוּ מָה גָּרַם לוֹ לַחְרֹג מִקְּבִיעוּתוֹ כְּדֵי לְלַמְּדָם עַל חוֹנְיוֹ וּבֵית-מִקְדָּשׁוֹ בְּאָלֶכְּסַנְדְרִיָּה.

רֹב מִשְׁתַּתְּפֵי הַשִּׁעוּר לֹא הֵבִינוּ, חוּץ מִשְּׁנֵי מִשְׁתַּתְּפִים שֶׁיָּשְׁבוּ זֶה לְצַד זֶה, וְהִשְׁפִּילוּ אֶת עֵינֵיהֶם לְתוֹךְ הַסֵּפֶר. שְׁנֵיהֶם, שֶׁהָיוּ מְחֻתָּנִים בֵּינֵיהֶם, נֶחְשְׁבוּ עַסְקָנִים צִבּוּרִיִּים מְכֻבָּדִים. כְּבָר קֹדֶם לָכֵן נִדְמֶה הָיָה לָהֶם כִּי עֵינָיו הַכֵּהוֹת שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל נָחוֹת עֲלֵיהֶם, וּכְמוֹ מְפַלְּחוֹת אֶת כִּלְיוֹתֵיהֶם.

הַכֹּל הֵחֵל בְּיוֹם הָאֶתְמוֹל, בְּהַלְוָיָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן אַדֶּרֶ"ת (רַבִּי אַבְרָהָם-דָּוִד תְּאוֹמִים). רֶגַע לִפְנֵי צֵאת מַסַּע הַהַלְוָיָה לְדַרְכּוֹ, הִכְרִיזוּ אַנְשֵׁי הַחֶבְרָה-קַדִּישָׁא, בְּשֵׁם רַבָּנֵי יְרוּשָׁלַיִם, כִּי "כָּל מִי שֶׁצֶּאֱצָאָיו לוֹמְדִים בְּבָתֵּי-סֵפֶר הַמִּתְנַהֲלִים שֶׁלֹּא בְּרוּחַ הַתּוֹרָה הַטְּהוֹרָה, בַּל יִגְּעוּ בַּמִּטָּה". מֵאֲחוֹרֵי הַהַכְרָזָה עָמַד הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף-חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד, שֶׁנִּהֵל אָז מִלְחֶמֶת חָרְמָה בְּבָתֵּי-הַסֵּפֶר הַמּוֹדֶרְנִיִּים.

לְאַחַר תֹּם הַהַלְוָיָה הוֹפִיעוּ שְׁנֵי הָעַסְקָנִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל סַלַּנְט כְּשֶׁהֵם רוֹתְחִים מִזַּעַם עַל הַכְרָזַת הַחֶבְרָה-קַדִּישָׁא. הַסִּבָּה לְזַעֲמָם הָיְתָה, שֶׁנֶּכְדֵיהֶם הַמְּשֻׁתָּפִים לָמְדוּ בְּאֶחָד מִבָּתֵּי-הַסֵּפֶר הַלָּלוּ, וְהֵם מָצְאוּ עַצְמָם נִפְגָּעִים מֵהַהַכְרָזָה.

כְּשֶׁהִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל, הֶעֱדִיפוּ לְהַצִּיג אֶת הַדְּבָרִים כְּאִלּוּ הֵם מְקַנְּאִים לִכְבוֹדוֹ: "הַיִּתָּכֵן שֶׁמַּכְרִיזִים הַכְרָזָה לְלֹא רְשׁוּת מְפֹרֶשֶׁת שֶׁל הַגָּאוֹן?! הַאֻמְנָם אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה?!". רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמְנָם לֹא יָדַע עַל מְקוֹם לִמּוּדָם שֶׁל נֶכְדֵיהֶם, אַךְ גַּם לֹא הִכִּירָם כְּקַנָּאִים גְּדוֹלִים בִּמְיֻחָד לִכְבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה. מַשֶּׁהוּ בְּטַעֲנוֹתֵיהֶם נִשְׁמַע לוֹ חָשׁוּד. "אֲבָרֵר אֶת הָעִנְיָן וּמָחָר, לְאַחַר הַשִּׁעוּר הַקָּבוּעַ בַּ'חֻרְבָּה', אֶעֱנֶה לָכֶם", אָמַר.

לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִבֵּיתוֹ עָרַךְ רַבִּי שְׁמוּאֵל בֵּרוּר קָצָר שֶׁל הָעִנְיָן וּמִיָּד נֶחְשְׂפָה הָאֱמֶת. "אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁכָּל טַעֲנוֹתֵיהֶם עַל פְּגִיעָה, כִּבְיָכוֹל, בִּכְבוֹד הַתּוֹרָה, לֹא בָּאוּ אֶלָּא כְּדֵי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָם וְעַל נְגִיעָתָם הָאִישִׁית", אָמַר בִּכְאֵב לִמְקֹרָבָיו.

בְּתֹם הַשִּׁעוּר הַיּוֹמִי בְּמִשְׁנָה נִגְּשׁוּ הַשְּׁנַיִם בִּצְעָדִים מְהֻסָּסִים אֶל רַבִּי שְׁמוּאֵל, כְּפִי שֶׁסִּכֵּם עִמָּם אֶתְמוֹל. "נוּ, דּוֹמַנִי שֶׁכְּבָר קִבַּלְתֶּם אֶת תְּשׁוּבָתִי", נֶאֱנַח, וְאִשֵּׁר בְּכָךְ אֶת מָה שֶׁכְּבָר חָשׁוּ הַשְּׁנַיִם קֹדֶם לָכֵן.

זוֹ הָיְתָה דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל – מִצַּד אֶחָד עוֹרֵר לִתְשׁוּבָה בְּדֶרֶךְ חַדָּה וּמְקוֹרִית שֶׁחָדְרָה לְלֵב הַשּׁוֹמֵעַ, וּמִצַּד שֵׁנִי עָשָׂה זֹאת בִּמְרֻמָּז וּבְלֹא שֶׁיֵּאָלֵץ לִפְגֹּעַ בָּאִישׁ בְּצוּרָה יְשִׁירָה וְאִישִׁית.

ב'
זְמַן רַב חִפֵּשׂ ר' מֹשֶׁה הַגְּבִיר – מֵעֲשִׁירֵי פּוֹלִין – שִׁדּוּךְ הוֹלֵם לְבִתּוֹ כְּלִילַת הַמַּעֲלוֹת. הַצָּעוֹת רַבּוֹת זָרְמוּ אֵלָיו מִכָּל רַחֲבֵי פּוֹלִין וְגָלִיצְיָה. בְּסוֹפוֹ-שֶׁל-דָּבָר נִמְצָא הַמְּיֹעָד לִהְיוֹת בֶּן-זוּגָהּ – צָעִיר תַּלְמִיד-חָכָם, עָדִין נֶפֶשׁ וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת ...בְּמִצְרַיִם.

הַחֲתֻנָּה נֶעֶרְכָה בְּמִצְרַיִם הָרְחוֹקָה וּמָשְׁכָה אֵלֶיהָ צִבּוּר גָּדוֹל שֶׁל אוֹהֲבֵי תּוֹרָה וִירֵאֵי-שָׁמַיִם. הַסְּעוּדָה הִתְקַיְּמָה בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר וְהַיַּיִן נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם. גַּם נְדוּנְיָה הֶעֱנִיק ר' מֹשֶׁה לְבִתּוֹ בְּיַד רְחָבָה, "מֵאָה אֲלָפִים סְלָעִים טָבִין וּתְקִילִין" – סְכוּם אַגָּדִי בְּאוֹתָם יָמִים.

בְּתֹם שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שָׁבוּ הַמְּחֻתָּנִים לְפוֹלִין, וְהַכַּלָּה נִשְׁאֲרָה עִם בַּעֲלָהּ הַטָּרִי וּמִשְׁפַּחְתּוֹ בְּמִצְרַיִם, שָׁם הוֹסִיף הֶחָתָן לָשֶׁבֶת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, פָּטוּר מִדַּאֲגוֹת פַּרְנָסָה לְכָל יְמֵי חַיָּיו.

וְהִנֵּה, עוֹד קֹדֶם שֶׁמָּלְאָה שָׁנָה לַחֲגִיגַת הַכְּלוּלוֹת נִגְדְּעָה שִׂמְחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּאָסוֹן נוֹרָא – הַכַּלָּה הַצְּעִירָה נִפְטְרָה פִּתְאוֹם לְבֵית-עוֹלָמָהּ וְהֵנִיחָה בַּעַל שָׁבוּר וְרָצוּץ, הוֹרִים הַמְּסָרְבִים לְהִתְנַחֵם וַהֲמוֹן קְרוֹבִים וּמַכָּרִים הֲמוּמִים.

חָלְפוּ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת וְהֶחָתָן שֶׁנִּתְאַלְמֵן הִשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בְּיַם הַתּוֹרָה, בְּתִקְוָה לְהָפִיג אֶת יְגוֹנוֹ הַנּוֹרָא. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ אֵלָיו מִכְתָּב מִמְּחֻתָּנוֹ, ר' מֹשֶׁה, שֶׁבּוֹ נִתְבַּקֵּשׁ לְהַחְזִיר לוֹ אֶת כַּסְפֵּי הַנְּדוּנְיָה שֶׁקִּבֵּל. תְּבִיעַת ר' מֹשֶׁה הִתְבַּסְּסָה עַל תַּקָּנָה שֶׁתִּקְּנוּ רַבֵּנוּ-תָּם וְחַכְמֵי-יִשְׂרָאֵל נוֹסָפִים, שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אִם נִפְטְרָה בְּתוֹךְ שָׁנָה לַנִּשּׂוּאִים.

בָּדַק הֶחָתָן הַצָּעִיר אֶת צְדָדֵי הַהֲלָכָה וְהִתְבָּרֵר לוֹ כִּי הַתַּקָּנָה נִתְקַבְּלָה בִּקְהִלּוֹת אַשְׁכְּנַז בִּלְבַד, אַךְ לֹא בְּקֶרֶב יְהוּדֵי סְפָרַד. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה בֶּן קְהִלַּת סְפָרַד שֶׁבְּמִצְרַיִם, טָעַן כִּי אֵינוֹ חַיָּב לְהַחְזִיר אֶת דְּמֵי הַנְּדוּנְיָה לְר' מֹשֶׁה.

בֵּין שְׁנֵי הַצְּדָדִים הִתְפַּתֵּחַ וִכּוּחַ נוֹקֵב וְחָרִיף. לְדַעֲתוֹ שֶׁל ר' מֹשֶׁה הִצְטָרְפוּ רַבָּנִים אַשְׁכְּנַזִּים, וּבְרֹאשָׁם הַמַּהֲרְשַׁ"ל (רַבִּי שְׁלֹמֹה לוּרְיָא) מִלּוּבְּלִין, בְּעוֹד רַבָּנֵי הַסְּפָרַדִּים, וּבְרֹאשָׁם הֶחָכָם הָרַב מַנְצוּר (מִגְּדוֹלֵי רַבָּנֵי הַקְּהִלָּה הַמִּצְרִית), תָּמְכוּ בְּצַד הֶחָתָן.

בְּנִסָּיוֹן אַחֲרוֹן לְהָשִׁיב אֵלָיו אֶת הַכֶּסֶף הֶחְלִיט ר' מֹשֶׁה לָצֵאת בְּעַצְמוֹ לְמִצְרַיִם, אוּלָם גַּם בְּמִצְרַיִם לֹא הִצְלִיחַ שׁוּם צַד לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי בְּצִדְקָתוֹ. חַכְמֵי מִצְרַיִם טָעֲנוּ כִּי תַּקָּנַת רַבֵּנוּ-תָּם מֵעוֹלָם לֹא נִתְקַבְּלָה בִּמְחוֹזוֹתֵיהֶם.

רָאָה הֶחָכָם הָרַב מַנְצוּר בְּצַעֲרוֹ שֶׁל ר' מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ לְסַיֵּעַ לוֹ. "שְׁמַע-נָא לַעֲצָתִי", אָמַר לוֹ. "אִישׁ קָדוֹשׁ וּמֻפְלָא הִתְגּוֹרֵר עַד לֹא-מִכְּבָר בְּתוֹכֵנוּ, הֲלוֹא הוּא רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא, הַמְּכֻנֶּה 'הָאֲרִ"י'. נָכוֹן כִּי הִתְגּוֹרֵר וְחַי עִמָּנוּ בְּמִצְרַיִם, אַךְ חוֹתֵם הוּא בְּמִכְתָּבָיו בַּתֹּאַר 'הָאַשְׁכְּנַזִּי' וְנוֹהֵג בְּמִנְהֲגֵי הָאַשְׁכְּנַזִּים. עֲצָתִי לְךָ כִּי תִּסַּע אֵלָיו, וּבִקְדֻשָּׁתוֹ וּבְחָכְמָתוֹ בְּוַדַּאי יַנְחֶה אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה".

קִבֵּל ר' מֹשֶׁה אֶת עֲצַת הֶחָכָם וְיָצָא לִצְפַת לִפְגֹּשׁ אֶת הָאֲרִ"י. לְאַחַר שֶׁהִקְשִׁיב לְכָל פְּרָטֵי הַמִּקְרֶה הֶעָצוּב וְלַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהִתְפַּתְּחָה, שָׁקַע הָאֲרִ"י בְּהִרְהוּרִים שֶׁנִּמְשְׁכוּ זְמַן-מָה. לְבַסּוֹף יָעַץ אֶת עֲצָתוֹ: "הַנַּח אֶת הַכֶּסֶף בִּידֵי הֶחָתָן".

ר' מֹשֶׁה חָשׁ צְבִיטָה בְּלִבּוֹ. "מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי אֶת הַדִּין", אָמַר בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת, "אַךְ אֶשְׂמַח מְאוֹד אִם יְצַיֵּד אוֹתִי כְּבוֹד-תּוֹרָתוֹ בְּנִמּוּק לִפְסִיקָתוֹ זוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי תַּתְמִיהַּ מְאוֹד אֶת כָּל רַבָּנֵי פּוֹלִין".

"אֱמֹר לָהֶם כִּי הַמָּקוֹר לִפְסִיקָתִי נִמְצָא בָּאָמוּר בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים'", אָמַר הָאֲרִ"י, סְתוּמוֹת. מְבֻלְבָּל מֵהַתְּשׁוּבָה, נִפְרַד ר' מֹשֶׁה מֵהָאֲרִ"י וְשָׁב לְלוּבְּלִין.

כַּעֲבֹר זְמַן הִסְבִּיר הָאֲרִ"י לְתַלְמִידָיו אֶת פֵּשֶׁר דְּבָרָיו הַסְּתוּמִים: "לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה הָלְכוּ לְעוֹלָמָם שְׁנֵי יְדִידִים טוֹבִים. הַשְּׁנַיִם הָיוּ סוֹחֲרִים וְיָצְאוּ יַחְדָּו לְמַסְּעוֹתֵיהֶם. פַּעַם אַחַת נִגְנַב כַּסְפּוֹ שֶׁל אַחַד הַיְּדִידִים, וַחֲבֵרוֹ הִלְוָה לוֹ כֶּסֶף רַב, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִסְחֹר. מִסִּבָּה כָּלְשֶׁהִי לֹא נִפְרְעָה הַהַלְוָאָה עַד יוֹם מוֹתוֹ שֶׁל הַלּוֹוֶה. בְּאוֹתוֹ זְמַן הָלַךְ גַּם הַמַּלְוֶה לְעוֹלָמוֹ, וְכָךְ לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּתְבַּע אֶת הַחוֹב.

"בְּבֵית-הַדִּין שֶׁל מַעְלָה הֻחְלַט כִּי כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר, יִהְיֶה עַל הַשְּׁנַיִם לָרֶדֶת שׁוּב לָעוֹלָם. וּבְכֵן, נִשְׁמַת הַמַּלְוֶה יָרְדָה וְנִתְלַבְּשָׁה בֶּחָתָן מִמִּצְרַיִם וְאִלּוּ נִשְׁמַת הַלּוֹוֶה – בַּכַּלָּה מִלּוּבְּלִין. הַכַּלָּה נִפְטְרָה מִשּׁוּם שֶׁכָּל יִעוּדָהּ בָּעוֹלָם הָיָה לִפְרֹעַ אֶת הַחוֹב לֶחָתָן, שֶׁיָּרַשׁ אֶת כַּסְפֵּי הַנְּדוּנְיָה שֶׁלָּהּ".

"וְכֵיצַד כָּל זֹאת נִרְמַז בַּמִּלִּים 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים'?", תָּהוּ הַתַּלְמִידִים.

הֵשִׁיב לָהֶם הָאֲרִ"י: "אֶת הַמִּלִּים 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים' מְתַרְגֵּם הַתַּרְגּוּם – 'דִּינַיָא' [=דִּינִים]; בְּ'פָתַח-אֵלִיָּהוּ' מְבָאֵר – 'אִיהִי רַחֲמֵי' [=הִיא רַחֲמִים]; וְאִלּוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פֵּרֵשׁ – 'דָּא רָזָא דְּגִלְגּוּלַיָא' [=זֶה סוֹד הַגִּלְגּוּל].

"בְּסִפּוּרָם שֶׁל הֶחָתָן וְהַכַּלָּה נִתְקַיְּמוּ שְׁלֹשֶׁת הַפֵּרוּשִׁים, שֶׁלִּכְאוֹרָה נִרְאִים סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה. שֶׁכֵּן הַמִּשְׁפָּט בְּבֵית-דִּין שֶׁל מַעְלָה הוּא דִּין, וְעִם זֹאת יֵשׁ רַחֲמִים בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁנִּתְּנָה לִנְשָׁמוֹת אֵלֶּה לַחְזֹר וּלְהִתְגַּלְגֵּל לָעוֹלָם וְלָבוֹא עַל תִּקּוּנָן".

כַּעֲבֹר זְמַן לֹא-רַב נִפְטַר גַּם הֶחָתָן מִמַּחֲלָה מִסְתּוֹרִית. וַיְהִי הַדָּבָר לְאוֹת וּמוֹפֵת כִּי צָדְקוּ דִּבְרֵי הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ.

ג'
זְמַן רַב חִפֵּשׂ ר' מֹשֶׁה הַגְּבִיר – מֵעֲשִׁירֵי פּוֹלִין – שִׁדּוּךְ הוֹלֵם לְבִתּוֹ כְּלִילַת הַמַּעֲלוֹת. הַצָּעוֹת רַבּוֹת זָרְמוּ אֵלָיו מִכָּל רַחֲבֵי פּוֹלִין וְגָלִיצְיָה. בְּסוֹפוֹ-שֶׁל-דָּבָר נִמְצָא הַמְּיֹעָד לִהְיוֹת בֶּן-זוּגָהּ – צָעִיר תַּלְמִיד-חָכָם, עָדִין נֶפֶשׁ וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת ...בְּמִצְרַיִם.

הַחֲתֻנָּה נֶעֶרְכָה בְּמִצְרַיִם הָרְחוֹקָה וּמָשְׁכָה אֵלֶיהָ צִבּוּר גָּדוֹל שֶׁל אוֹהֲבֵי תּוֹרָה וִירֵאֵי-שָׁמַיִם. הַסְּעוּדָה הִתְקַיְּמָה בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר וְהַיַּיִן נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם. גַּם נְדוּנְיָה הֶעֱנִיק ר' מֹשֶׁה לְבִתּוֹ בְּיַד רְחָבָה, "מֵאָה אֲלָפִים סְלָעִים טָבִין וּתְקִילִין" – סְכוּם אַגָּדִי בְּאוֹתָם יָמִים.

בְּתֹם שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שָׁבוּ הַמְּחֻתָּנִים לְפוֹלִין, וְהַכַּלָּה נִשְׁאֲרָה עִם בַּעֲלָהּ הַטָּרִי וּמִשְׁפַּחְתּוֹ בְּמִצְרַיִם, שָׁם הוֹסִיף הֶחָתָן לָשֶׁבֶת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, פָּטוּר מִדַּאֲגוֹת פַּרְנָסָה לְכָל יְמֵי חַיָּיו.

וְהִנֵּה, עוֹד קֹדֶם שֶׁמָּלְאָה שָׁנָה לַחֲגִיגַת הַכְּלוּלוֹת נִגְדְּעָה שִׂמְחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּאָסוֹן נוֹרָא – הַכַּלָּה הַצְּעִירָה נִפְטְרָה פִּתְאוֹם לְבֵית-עוֹלָמָהּ וְהֵנִיחָה בַּעַל שָׁבוּר וְרָצוּץ, הוֹרִים הַמְּסָרְבִים לְהִתְנַחֵם וַהֲמוֹן קְרוֹבִים וּמַכָּרִים הֲמוּמִים.

חָלְפוּ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת וְהֶחָתָן שֶׁנִּתְאַלְמֵן הִשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בְּיַם הַתּוֹרָה, בְּתִקְוָה לְהָפִיג אֶת יְגוֹנוֹ הַנּוֹרָא. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ אֵלָיו מִכְתָּב מִמְּחֻתָּנוֹ, ר' מֹשֶׁה, שֶׁבּוֹ נִתְבַּקֵּשׁ לְהַחְזִיר לוֹ אֶת כַּסְפֵּי הַנְּדוּנְיָה שֶׁקִּבֵּל. תְּבִיעַת ר' מֹשֶׁה הִתְבַּסְּסָה עַל תַּקָּנָה שֶׁתִּקְּנוּ רַבֵּנוּ-תָּם וְחַכְמֵי-יִשְׂרָאֵל נוֹסָפִים, שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אִם נִפְטְרָה בְּתוֹךְ שָׁנָה לַנִּשּׂוּאִים.

בָּדַק הֶחָתָן הַצָּעִיר אֶת צְדָדֵי הַהֲלָכָה וְהִתְבָּרֵר לוֹ כִּי הַתַּקָּנָה נִתְקַבְּלָה בִּקְהִלּוֹת אַשְׁכְּנַז בִּלְבַד, אַךְ לֹא בְּקֶרֶב יְהוּדֵי סְפָרַד. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה בֶּן קְהִלַּת סְפָרַד שֶׁבְּמִצְרַיִם, טָעַן כִּי אֵינוֹ חַיָּב לְהַחְזִיר אֶת דְּמֵי הַנְּדוּנְיָה לְר' מֹשֶׁה.

בֵּין שְׁנֵי הַצְּדָדִים הִתְפַּתֵּחַ וִכּוּחַ נוֹקֵב וְחָרִיף. לְדַעֲתוֹ שֶׁל ר' מֹשֶׁה הִצְטָרְפוּ רַבָּנִים אַשְׁכְּנַזִּים, וּבְרֹאשָׁם הַמַּהֲרְשַׁ"ל (רַבִּי שְׁלֹמֹה לוּרְיָא) מִלּוּבְּלִין, בְּעוֹד רַבָּנֵי הַסְּפָרַדִּים, וּבְרֹאשָׁם הֶחָכָם הָרַב מַנְצוּר (מִגְּדוֹלֵי רַבָּנֵי הַקְּהִלָּה הַמִּצְרִית), תָּמְכוּ בְּצַד הֶחָתָן.

בְּנִסָּיוֹן אַחֲרוֹן לְהָשִׁיב אֵלָיו אֶת הַכֶּסֶף הֶחְלִיט ר' מֹשֶׁה לָצֵאת בְּעַצְמוֹ לְמִצְרַיִם, אוּלָם גַּם בְּמִצְרַיִם לֹא הִצְלִיחַ שׁוּם צַד לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי בְּצִדְקָתוֹ. חַכְמֵי מִצְרַיִם טָעֲנוּ כִּי תַּקָּנַת רַבֵּנוּ-תָּם מֵעוֹלָם לֹא נִתְקַבְּלָה בִּמְחוֹזוֹתֵיהֶם.

רָאָה הֶחָכָם הָרַב מַנְצוּר בְּצַעֲרוֹ שֶׁל ר' מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ לְסַיֵּעַ לוֹ. "שְׁמַע-נָא לַעֲצָתִי", אָמַר לוֹ. "אִישׁ קָדוֹשׁ וּמֻפְלָא הִתְגּוֹרֵר עַד לֹא-מִכְּבָר בְּתוֹכֵנוּ, הֲלוֹא הוּא רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא, הַמְּכֻנֶּה 'הָאֲרִ"י'. נָכוֹן כִּי הִתְגּוֹרֵר וְחַי עִמָּנוּ בְּמִצְרַיִם, אַךְ חוֹתֵם הוּא בְּמִכְתָּבָיו בַּתֹּאַר 'הָאַשְׁכְּנַזִּי' וְנוֹהֵג בְּמִנְהֲגֵי הָאַשְׁכְּנַזִּים. עֲצָתִי לְךָ כִּי תִּסַּע אֵלָיו, וּבִקְדֻשָּׁתוֹ וּבְחָכְמָתוֹ בְּוַדַּאי יַנְחֶה אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה".

קִבֵּל ר' מֹשֶׁה אֶת עֲצַת הֶחָכָם וְיָצָא לִצְפַת לִפְגֹּשׁ אֶת הָאֲרִ"י. לְאַחַר שֶׁהִקְשִׁיב לְכָל פְּרָטֵי הַמִּקְרֶה הֶעָצוּב וְלַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהִתְפַּתְּחָה, שָׁקַע הָאֲרִ"י בְּהִרְהוּרִים שֶׁנִּמְשְׁכוּ זְמַן-מָה. לְבַסּוֹף יָעַץ אֶת עֲצָתוֹ: "הַנַּח אֶת הַכֶּסֶף בִּידֵי הֶחָתָן".

ר' מֹשֶׁה חָשׁ צְבִיטָה בְּלִבּוֹ. "מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי אֶת הַדִּין", אָמַר בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת, "אַךְ אֶשְׂמַח מְאוֹד אִם יְצַיֵּד אוֹתִי כְּבוֹד-תּוֹרָתוֹ בְּנִמּוּק לִפְסִיקָתוֹ זוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי תַּתְמִיהַּ מְאוֹד אֶת כָּל רַבָּנֵי פּוֹלִין".

"אֱמֹר לָהֶם כִּי הַמָּקוֹר לִפְסִיקָתִי נִמְצָא בָּאָמוּר בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים'", אָמַר הָאֲרִ"י, סְתוּמוֹת. מְבֻלְבָּל מֵהַתְּשׁוּבָה, נִפְרַד ר' מֹשֶׁה מֵהָאֲרִ"י וְשָׁב לְלוּבְּלִין.

כַּעֲבֹר זְמַן הִסְבִּיר הָאֲרִ"י לְתַלְמִידָיו אֶת פֵּשֶׁר דְּבָרָיו הַסְּתוּמִים: "לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה הָלְכוּ לְעוֹלָמָם שְׁנֵי יְדִידִים טוֹבִים. הַשְּׁנַיִם הָיוּ סוֹחֲרִים וְיָצְאוּ יַחְדָּו לְמַסְּעוֹתֵיהֶם. פַּעַם אַחַת נִגְנַב כַּסְפּוֹ שֶׁל אַחַד הַיְּדִידִים, וַחֲבֵרוֹ הִלְוָה לוֹ כֶּסֶף רַב, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִסְחֹר. מִסִּבָּה כָּלְשֶׁהִי לֹא נִפְרְעָה הַהַלְוָאָה עַד יוֹם מוֹתוֹ שֶׁל הַלּוֹוֶה. בְּאוֹתוֹ זְמַן הָלַךְ גַּם הַמַּלְוֶה לְעוֹלָמוֹ, וְכָךְ לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּתְבַּע אֶת הַחוֹב.

"בְּבֵית-הַדִּין שֶׁל מַעְלָה הֻחְלַט כִּי כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר, יִהְיֶה עַל הַשְּׁנַיִם לָרֶדֶת שׁוּב לָעוֹלָם. וּבְכֵן, נִשְׁמַת הַמַּלְוֶה יָרְדָה וְנִתְלַבְּשָׁה בֶּחָתָן מִמִּצְרַיִם וְאִלּוּ נִשְׁמַת הַלּוֹוֶה – בַּכַּלָּה מִלּוּבְּלִין. הַכַּלָּה נִפְטְרָה מִשּׁוּם שֶׁכָּל יִעוּדָהּ בָּעוֹלָם הָיָה לִפְרֹעַ אֶת הַחוֹב לֶחָתָן, שֶׁיָּרַשׁ אֶת כַּסְפֵּי הַנְּדוּנְיָה שֶׁלָּהּ".

"וְכֵיצַד כָּל זֹאת נִרְמַז בַּמִּלִּים 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים'?", תָּהוּ הַתַּלְמִידִים.

הֵשִׁיב לָהֶם הָאֲרִ"י: "אֶת הַמִּלִּים 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים' מְתַרְגֵּם הַתַּרְגּוּם – 'דִּינַיָא' [=דִּינִים]; בְּ'פָתַח-אֵלִיָּהוּ' מְבָאֵר – 'אִיהִי רַחֲמֵי' [=הִיא רַחֲמִים]; וְאִלּוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פֵּרֵשׁ – 'דָּא רָזָא דְּגִלְגּוּלַיָא' [=זֶה סוֹד הַגִּלְגּוּל].

"בְּסִפּוּרָם שֶׁל הֶחָתָן וְהַכַּלָּה נִתְקַיְּמוּ שְׁלֹשֶׁת הַפֵּרוּשִׁים, שֶׁלִּכְאוֹרָה נִרְאִים סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה. שֶׁכֵּן הַמִּשְׁפָּט בְּבֵית-דִּין שֶׁל מַעְלָה הוּא דִּין, וְעִם זֹאת יֵשׁ רַחֲמִים בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁנִּתְּנָה לִנְשָׁמוֹת אֵלֶּה לַחְזֹר וּלְהִתְגַּלְגֵּל לָעוֹלָם וְלָבוֹא עַל תִּקּוּנָן".

כַּעֲבֹר זְמַן לֹא-רַב נִפְטַר גַּם הֶחָתָן מִמַּחֲלָה מִסְתּוֹרִית. וַיְהִי הַדָּבָר לְאוֹת וּמוֹפֵת כִּי צָדְקוּ דִּבְרֵי הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ.

ד'
מִתְפַּלְּלֵי בֵּית-הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל בְּמוֹסְקְבָה הִכִּירוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. בְּכָל פַּעַם שֶׁהוֹפִיעוּ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת 'פָּנִים חֲדָשׁוֹת' הָיוּ הַמִּתְפַּלְּלִים נִדְרָכִים וְנוֹקְטִים מִשְׁנֵה-זְהִירוּת. כָּל אוֹרֵחַ נֶחְשַׁד מִיָּד שֶׁהוּא מְרַגֵּל-חֶרֶשׁ שֶׁל הַשִּׁלְטוֹנוֹת, עַד שֶׁהוּכַח אַחֶרֶת.

יוֹם אֶחָד הוֹפִיעַ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת יְהוּדִי מְבֻגָּר וְלֹא-מֻכָּר, עֲטוּר זְקַן שֵׂיבָה. הָאִישׁ הָיָה שַׁתְקָן. לְיָמִים נוֹדַע כִּי שְׁמוֹ שָׁלוֹם פֵיְגִין.

עִם מִתְפַּלְּלֵי בֵּית-הַכְּנֶסֶת נִמְנָה גַּם ר' אַהֲרֹן חַזָּן, יְהוּדִי חֲסִידִי שֶׁהִתְגּוֹרֵר בְּאֶחָד מִפַּרְוָרֵי מוֹסְקְבָה. עֶרֶב אֶחָד נִזְדַּמֵּן לְר' אַהֲרֹן לְשׂוֹחֵחַ עִם מִתְפַּלֵּל נוֹסָף בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, הָרַב סֶנְדְלֶר שְׁמוֹ.

"הַאִם אַתָּה רוֹצֶה לָדַעַת מִי הוּא שָׁלוֹם פֵיְגִין?", שָׁאַל הָרַב סֶנְדְלֶר אֶת ר' אַהֲרֹן, וְהוּא הֵשִׁיב בְּחִיּוּב. "וּבְכֵן, הִנֵּה סִפּוּרוֹ כְּפִי שֶׁסִּפֵּר לִי הוּא-עַצְמוֹ לִפְנֵי זְמַן-מָה", הֵחֵל הָרַב סֶנְדְלֶר לְסַפֵּר. ר' אַהֲרֹן הִקְשִׁיב וְשָׁתַק. שָׁתַק אַף-עַל-פִּי שֶׁעַד-מְהֵרָה הִתְבָּרֵר לוֹ כִּי הוּא כְּבָר מַכִּיר אֶת הַסִּפּוּר, אֲפִלּוּ מַכִּיר הֵיטֵב...

תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם-לָכֵן (בַּשָּׁנִים ת"ש-תש"י). ר' אַהֲרֹן הִתְגַּלְגֵּל זְמַן רַב מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה מוּכָן לַעֲבֹד בְּשׁוּם עֲבוֹדָה הַכְּרוּכָה בְּחִלּוּל שַׁבָּת. שִׂמְחָה רַבָּה שָׂמַח אֵפוֹא כְּשֶׁמָּצָא יוֹם אֶחָד עֲבוֹדָה בְּבֵית-חֲרֹשֶׁת גָּדוֹל לַאֲרִיגָה. מְנַהֵל הַמִּפְעָל הָיָה יְהוּדִי, חֲבֵר הַמִּפְלָגָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית, וּשְׁמוֹ סָאשָׁה. הוּא הִסְכִּים לְהַעֲלִים עַיִן מֵהֵעָדְרוּתוֹ שֶׁל ר' אַהֲרֹן מֵעֲבוֹדָה בִּימֵי שַׁבָּת. תַּחַת זֹאת הִתְחַיֵּב ר' אַהֲרֹן לָבוֹא לַמִּפְעָל מִדֵּי יוֹם רִאשׁוֹן, יוֹם הַמְּנוּחָה הָרִשְׁמִי, וּלְהַשְׁלִים אֶת הֶחָסֵר.

בֵּית-הַחֲרֹשֶׁת שָׁכַן בָּעֲיָרָה קוֹנְצְבּוֹ שֶׁלְּיַד מוֹסְקְבָה. בֵּין בֵּית-הַחֲרֹשֶׁת לְבֵיתוֹ שֶׁל ר' אַהֲרֹן הִפְרִידוּ שָׁלֹשׁ שְׁעוֹת נְסִיעָה בְּרַכֶּבֶת. מִדֵּי יוֹם שִׁשִּׁי בְּשָׁעָה שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם, הָיָה ר' אַהֲרֹן יוֹצֵא מִבֵּית-הַחֲרֹשֶׁת בְּדַרְכּוֹ לְבֵיתוֹ. בַּחֹרֶף נִכְנֶסֶת הַשַּׁבָּת בְּמוֹסְקְבָה וּסְבִיבוֹתֶיהָ בְּשָׁעָה שָׁלֹשׁ וָחֵצִי, וְעַל-כֵּן הָיָה מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ מַמָּשׁ קֹדֶם כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת.

יוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד קָרָא סָאשָׁה לְר' אַהֲרֹן וְהוֹדִיעַ לוֹ בְּהֶחְלֵטִיּוּת כִּי הַפַּעַם יֵאָלֵץ לְהִשָּׁאֵר עַד סוֹף יוֹם הָעֲבוֹדָה. "מָחָר צְפוּיָה בִּקֹּרֶת מֶמְשַׁלְתִּית בַּמִּפְעָל, וַעֲדַיִן לֹא הִשְׁלַמְנוּ אֶת מִכְסַת הַיִּצּוּר שֶׁהֻטְּלָה עָלֵינוּ", הִסְבִּיר סָאשָׁה.

ר' אַהֲרֹן הִקְשִׁיב לִדְבָרָיו וְהֵגִיב בְּנִימוּס: "אֲדוֹנִי הַמְּנַהֵל, צַר לִי, אַךְ לֹא אוּכַל לְהִשָּׁאֵר מֵעֵבֶר לַזְּמַן הַדָּרוּשׁ לִי כְּדֵי לַחְזֹר הַבַּיְתָה לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת. גַּם הַיּוֹם אֶעֱזֹב אֶת הַמִּפְעָל בְּדִיּוּק בְּשָׁעָה שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה".

הַמְּנַהֵל כָּעַס. "עָלֶיךָ לְהָבִין כִּי אִם לֹא תֻּשְׁלַם הַמִּכְסָה בַּמּוֹעֵד וְנוֹסָף עַל כָּךְ יִתְבָּרֵר כִּי הִנַּחְתִּי לְךָ לְהֵעָדֵר מֵהָעֲבוֹדָה בַּשַּׁבָּתוֹת, נְשַׁלֵּם עַל כָּךְ שְׁנֵינוּ מְחִיר כָּבֵד!", אָמַר.

"מִכְסַת הַיִּצּוּר וְהַבִּקֹּרֶת הַצְּפוּיָה חֲשׁוּבוֹת בְּעֵינַי מְאוֹד, אַךְ הַשַּׁבָּת חֲשׁוּבָה לְאֵין-עֲרוֹךְ", עָנָה ר' אַהֲרֹן.

סָאשָׁה מַמָּשׁ הִתְרַתֵּחַ. "שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר לְךָ!", הוֹדִיעַ, "אִם תֵּצֵא מִכָּאן הַיּוֹם בִּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם, תְּאַבֵּד אֶת מְקוֹם עֲבוֹדָתְךָ!".

ר' אַהֲרֹן לֹא זִלְזֵל בָּאִיּוּם. אַף-עַל-פִּי-כֵן נָחוּשׁ הָיָה בְּדַעְתּוֹ לַעֲזֹב אֶת הַמִּפְעָל בְּדִיּוּק בְּשָׁעָה שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם. כָּךְ עָשָׂה בְּפֹעַל.

בְּיוֹם שֵׁנִי בַּבֹּקֶר שָׁב ר' אַהֲרֹן לַמִּפְעָל, כְּכָל הָעוֹבְדִים. בֵּינוֹ לְבֵין סָאשָׁה שָׂרְרָה מְתִיחוּת וְהֵם נִמְנְעוּ מִלְּדַבֵּר בֵּינֵיהֶם. סָאשָׁה לֹא פִּטֵּר אֶת ר' אַהֲרֹן, אַךְ מֵאָז הֵעִיב צֵל עַל יַחֲסֵיהֶם.

לְאַחַר זְמַן-מָה עָזַב סָאשָׁה אֶת הַמִּפְעָל וּבִמְקוֹמוֹ בָּא מְנַהֵל חָדָשׁ. עוֹבְדֵי הַמִּפְעָל לֹא יָדְעוּ אִם סָאשָׁה, שֶׁכְּבָר הָיָה אָז כְּבֵן שִׁבְעִים, פָּרַשׁ לְגִמְלָאוֹת אוֹ שֶׁמָּא הִצִּיבָה אוֹתוֹ הַמִּפְלָגָה בְּתַפְקִיד נִהוּלִי אַחֵר.

בֵּינְתַיִם נִשְׁכַּח הָעִנְיָן מִלִּבּוֹ שֶׁל ר' אַהֲרֹן, מָה גַּם שֶׁכַּעֲבֹר זְמַן עָזַב גַּם הוּא אֶת הַמִּפְעָל, לְאַחַר שֶׁמָּצָא מְקוֹר פַּרְנָסָה נוֹחַ יוֹתֵר.

מֵאָז, כָּאָמוּר, חָלְפוּ כַּמָּה שָׁנִים. הַזָּקָן הַמָּלֵא שֶׁעִטֵּר עַתָּה אֶת פָּנָיו שֶׁל שָׁלוֹם פֵיְגִין מָחַק כָּל דִּמְיוֹן בֵּינוֹ לְבֵין מְנַהֵל הַמִּפְעָל הַמִּתְבּוֹלֵל, סָאשָׁה. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה יָכֹל ר' אַהֲרֹן לְזַהוֹתוֹ. גַּם פֵיְגִין, מִצִּדּוֹ, לֹא נָקַב בִּשְׁמוֹ שֶׁל ר' אַהֲרֹן, כְּשֶׁסִּפֵּר אֶת הַסִּפּוּר לָרַב סֶנְדְלֶר. אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצָה 'לְהַפְלִיל' אֶת ר' אַהֲרֹן.

הָרַב סֶנְדְלֶר סִפֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל הַיְּהוּדִי, וְלֹא הִבְחִין בַּחִיּוּךְ הַקָּטָן הַהוֹלֵךְ וּמִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנָיו שֶׁל ר' אַהֲרֹן. הוּא הוֹסִיף לְגוֹלֵל אֶת הַדְּבָרִים בְּגוּף רִאשׁוֹן, מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁשְּׁמָעָם מִגִּבּוֹר הַמַּעֲשֶׂה. וְכָךְ הוֹסִיף פֵיְגִין וְהִתְוַדָּה בְּאָזְנָיו:

"לְאַחַר שֶׁנִּרְגַּעְתִּי מִכַּעֲסִי עַל הַפּוֹעֵל הַיְּהוּדִי, שֶׁהָיָה מוּכָן לְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ וְאוֹתִי בִּשְׁבִיל הַשַּׁבָּת, עָלְתָה בְּמוֹחִי מַחְשָׁבָה הֲפוּכָה לְגַמְרֵי. פִּתְאוֹם חָשַׁבְתִּי עַל אִישׁ צָעִיר, הַמְּטֻפָּל בִּילָדִים רַבִּים, שֶׁמּוּכָן לְוַתֵּר עַל מָקוֹר מִחְיָתוֹ וּלְסַכֵּן בְּכָךְ אֶת עֲתִיד מִשְׁפַּחְתּוֹ – וְכָל זֹאת לְמַעַן עֶקְרוֹנוֹתָיו.

"הַמַּחְשָׁבָה עַל כָּךְ חוֹלְלָה בִּי זַעֲזוּעַ. נִזְכַּרְתִּי בִּשְׁנוֹת יַלְדוּתִי; בְּבֵית הוֹרַי; בְּאוֹתָן פְּעָמִים מְאֻשָּׁרוֹת שֶׁזָּכִיתִי לְבַקֵּר עִם אָבִי בָּעֲיָרָה לְיוּבַּאוִויטְשׁ וּלְהַבִּיט בְּפָנָיו שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי שָׁלוֹם-דּוֹבֶּער (הָרַשַׁ"בּ).

"הָעִנְיָן הוֹסִיף לְהָצִיק לִי, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הֶחְלַטְתִּי כִּי הִגִּיעָה הָעֵת לַחְזֹר לְחַיֵּי-אֱמֶת – חַיִּים יְהוּדִיִּים. פָּרַשְׁתִּי לְגִמְלָאוֹת וְהִתְחַלְתִּי לִחְיוֹת כִּיהוּדִי".

רַק לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הָרַב סֶנְדְלֶר אֶת הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ, גִּלָּה לוֹ ר' אַהֲרֹן אֶת זֶהוּתוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל הַיְּהוּדִי הָעַקְשָׁן, שֶׁהִסְכִּים לְוַתֵּר עַל מְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵאָלֵץ לְחַלֵּל אַף לֹא שַׁבָּת אַחַת.

כּוֹחָהּ שֶׁל שְׁמִירַת שַׁבָּת.

ה'
אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל הָיָה מִוָּתִיקֵי הָעוֹבְדִים בְּמִפְעַל הַנֶּשֶׁק הַגֶּרְמָנִי 'וַארְטָה' בִּצַ'נְסְטֶחוֹב. מַצָּבוֹ הַבְּרִיאוּתִי הָיָה רָחוֹק מִלִּהְיוֹת טוֹב. תָּשׁוּשׁ וְרָזֶה הָיָה אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל, בְּגָדָיו הַמְּקוֹרִיִּים בָּלוּ וְנִקְרְעוּ, וּבְגָדִים אֲחֵרִים לֹא הָיוּ בְּהֶשֵּׂג יָד. לְבוּשׁוֹ הָיָה מֻרְכָּב אֵפוֹא בְּעִקָּר מִנְּיָר שֶׁל שַׂקֵּי מֶלֶט.

הוּא עָבַד בִּקְבוּצַת הַ'טְרַאנְסְפּוֹרְט', בִּסְחִיבַת מַשָּׂאוֹת. הָיְתָה זוֹ עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ מַמָּשׁ, אוּלָם מִצַּד שֵׁנִי יָכְלוּ עוֹבְדִים אֵלֶּה 'לִסְחֹב' מִדֵּי פַּעַם פְּרוּסַת לֶחֶם נוֹסֶפֶת, וּלְשֵׁם כָּךְ הָיָה כְּדַאי כָּל הַמַּאֲמָץ. אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל כְּבָר אִבֵּד צוּרַת אֱנוֹשׁ, פְּרָט לְעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת, הָעֲצוּבוֹת, שֶׁנִּבְּטוּ מִתּוֹךְ הַפָּנִים הַכְּחוּשׁוֹת.

דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁאָדָם בְּמַצָּבוֹ אֵין בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא עִנְיְנֵי הַקִּיּוּם הַבְּסִיסִיִּים: לֶחֶם, בֶּגֶד וְשֵׁנָה. אַךְ אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל הָיָה מֻטְרָד מֵעִנְיָן חָשׁוּב מִכָּל אֵלֶּה – כֵּיצַד לְהַשִּׂיג תְּפִלִּין... בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה מַגִּיעַ מִשְׁלוֹחַ חָדָשׁ שֶׁל יְהוּדִים, הָיָה עוֹבֵר מֵאֶחָד לְאֶחָד וְשׁוֹאֵל אִם יֵשׁ לוֹ תְּפִלִּין.

קְשָׁיֵי הַקִּיּוּם, הָרָעָב וְהָעֲבוֹדָה הַמְּפָרֶכֶת, כָּל אֵלֶּה לֹא שָׁבְרוּ אֶת רוּחוֹ כְּמוֹ עוֹד יוֹם שֶׁחָלַף מִבְּלִי שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין.

וְיוֹם אֶחָד הִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג זוּג תְּפִלִּין. אֵיךְ? זֹאת לֹא יָדַע אִישׁ. אֲבָל עֻבְדָּה: בִּרְשׁוּתוֹ הָיוּ תְּפִלִּין. קֶרֶן אוֹר זָרְחָה בְּעֵינָיו. כְּאִלּוּ דָּם חָדָשׁ הוּעֲרָה לְתוֹכוֹ. הָאִישׁ מַמָּשׁ נֶהֱפַךְ לְאִישׁ אַחֵר.

מֵעַתָּה הִתְחִיל עִנְיָן חָדָשׁ לְהַעֲסִיקוֹ: כֵּיצַד לְהָנִיחַ אֶת הַתְּפִלִּין מִבְּלִי לְהִתְגַּלּוֹת. נוֹסַף עַל הַגֶּרְמָנִים שֶׁשָּׁרְצוּ בַּמַּחֲנֶה, הָיוּ בּוֹ גַּם פּוֹעֲלִים אַנְטִישֵׁמִים, וְקָשֶׁה הָיָה לִמְצֹא מָקוֹם שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין מִבְּלִי לְהִתְגַּלּוֹת. בַּדַּקּוֹת הַפְּנוּיוֹת הַמְּעַטּוֹת שֶׁעָמְדוּ לִרְשׁוּתוֹ הָיָה אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל תָּר מִדֵּי יוֹם אַחַר מְקוֹם מִסְתּוֹר שֶׁבּוֹ יִהְיֶה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִכְרֹךְ אֶת רְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין עַל זְרוֹעוֹ וְרֹאשׁוֹ. כְּשֶׁהִצְלִיחַ בְּכָךְ, לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל, שֶׁהַמִּסְתּוֹר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא בְּתוֹךְ לֹעַ הָאֲרִי מַמָּשׁ: בְּתוֹךְ אוּלַם בֵּית הַדְּוָדִים שֶׁל הַמִּפְעָל. הָיָה זֶה מִפְעָל עֲנָק, שֶׁעָבְדוּ בּוֹ עַשְׂרוֹת יְהוּדִים וּפוֹלָנִים, וְדַוְקָא שָׁם הֶחְלִיט אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל לְחַפֵּשׂ לוֹ מָקוֹם לַהֲנָחַת הַתְּפִלִּין.

הוּא פָּנָה אֶל אַחַד הָעוֹבְדִים הַיְּהוּדִים, מֹשֶׁה פוּטֶרְמַן שְׁמוֹ, וּבִקְּשׁוֹ לְאַתֵּר עֲבוּרוֹ מָקוֹם מַתְאִים. פִּנּוֹת נִסְתָּרוֹת לֹא חָסְרוּ בְּבֵית הַדְּוָדִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר בַּמָּקוֹם עוֹבְדִים פּוֹלָנִים אַנְטִישֵׁמִיִּים וּלְלֹא הֶרֶף נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים לָאוּלָם גֶּרְמָנִים מִכָּל מַחְלְקוֹת הַמִּפְעָל – הַדָּבָר מְסֻכָּן לְמַדַּי.

לְבַסּוֹף, לְאַחַר מַחְשָׁבָה, הִצִּיעַ לוֹ מֹשֶׁה מָקוֹם לַהֲנָחַת תְּפִלִּין: מֵאֲחוֹרֵי הַתַּנּוּר הָעֲנָק הָיָה שֶׁקַע צַר וְאָרֹךְ, שֶׁהוֹבִיל לְאֶשְׁנַב הֲצָצָה אֶל הַתַּנּוּר הַלּוֹהֵט. הַחֹם בְּשֶׁקַע זֶה הָיָה אָיֹם, כִּבְכִבְשָׁן מַמָּשׁ. הַפּוֹלָנִים הִתְעַצְּלוּ לָגֶשֶׁת לְשָׁם, וְהֶעֱדִיפוּ לְשַׁגֵּר לִמְשִׂימוֹת אֵלֶּה אֶת הַיְּהוּדִים. כָּךְ שֶׁמָּקוֹם זֶה הָיָה מִחוּץ לִטְוַח עֵינֵי הַפּוֹלָנִים וְהַגֶּרְמָנִים.

שֶׁקַע לוֹהֵט זֶה הִצִּיעַ מֹשֶׁה לְאַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל. הוּא קִבֵּל אֶת הַהַצָּעָה בְּשִׂמְחָה. מָה לוֹ חֹם לוֹהֵט וּמַחְנִיק; יֵשׁ לוֹ מְקוֹם מִסְתּוֹר שֶׁאֵלָיו הוּא יָכוֹל לִבְרֹחַ מִדֵּי יוֹם, לְהָנִיחַ תְּפִלִּין וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ לִפְנֵי קוֹנוֹ.

מֵאָז הָיָה אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל אוֹרֵחַ שֶׁל קֶבַע בַּמִּפְעָל. יוֹם-יוֹם הָיָה מַגִּיעַ לַמָּקוֹם, מִסְתַּתֵּר בַּשֶּׁקַע הַלּוֹהֵט וּמֵנִיחַ אֶת תְּפִילָיו.

הַכֹּל הִתְנַהֵל עַל מֵי מְנוּחוֹת עַד שֶׁאַחַד הַפּוֹלָנִים, שָׁמֵן מְגַמְגֵּם, אַנְטִישֵׁמִי בִּמְיֻחָד, שָׂם לֵב, שֶׁבְּכָל יוֹם מַגִּיעַ אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל לַמָּקוֹם וְנִכְנָס לַשֶּׁקַע הַצַּר. יוֹם אֶחָד פָּנָה לְמֹשֶׁה: "לְשֵׁם מָה נִכְנָס הַיְּהוּדוֹן הַקָּטָן הַזֶּה לַגֵּיהִנּוֹם?" (כָּךְ כִּנּוּ הַפּוֹלָנִים אֶת הַשֶּׁקַע הַלּוֹהֵט). מֹשֶׁה עָנָה לוֹ מָה שֶׁעָנָה וְקִוָּה שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ תַּרְגִּיעַ אֶת סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הַפּוֹלָנִי.

אוּלָם חַשְׁדוֹתָיו שֶׁל הַפּוֹלָנִי לֹא שָׁכְכוּ. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהִבְחִין בְּאַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל שֶׁחָמַק אֶל מְקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ, הִפְתִּיעוֹ וְנִכְנַס גַּם הוּא לְשָׁם. לְמַרְאֵה הַיְּהוּדִי הֶעָטוּר בִּתְפִלִּין, פָּרַץ הַחוּצָה בְּזַעֲקוֹת אֵימִים: "הַיְּהוּדוֹן הַקָּטָן עוֹשֶׂה שָׁם כְּשָׁפִים!". הַפּוֹלָנִי הַנִּבְעָר לֹא הָיָה יָכֹל לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר הַקֻּבִּיּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת עִם הָרְצוּעוֹת שֶׁכָּרַךְ הַיְּהוּדִי עַל זְרוֹעוֹ וְרֹאשׁוֹ, וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁזֶּהוּ סוּג שֶׁל כִּשּׁוּף...

בַּמָּקוֹם נוֹצְרָה מְהוּמָה, כְּשֶׁהַיְּהוּדִים מְנַסִּים לַשָּׁוְא לְהַרְגִּיעַ אֶת הָרוּחוֹת. לְרֹעַ הַמַּזָּל נִכְנַס בְּאוֹתוֹ רֶגַע לְבֵית הַדְּוָדִים הַמְּפַקֵּחַ הַגֶּרְמָנִי. אֵימָה וָפַחַד נָפְלוּ עַל כָּל הַנּוֹכְחִים. אִם יִתְגַּלֶּה הַדָּבָר לַגֶּרְמָנִים, צָפוּי אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל לְמָוֶת מִיָּדִי, וְגַם שְׁאָר הָעוֹבְדִים הַיְּהוּדִים עֲלוּלִים לְהֵעָנֵשׁ.

הַפּוֹלָנִי מִהֵר אֶל הַמְּפַקֵּחַ, וּכְשֶׁהוּא מַצְבִּיעַ לְעֵבֶר מְקוֹם הַמִּסְתּוֹר שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל, הֵחֵל לְגַמְגֵּם: "יוּ-יוּ-יוּ-דֶא טַ-טַ-טַ-אַם" (יְהוּדִי שָׁם), כְּשֶׁהוּא מַזְמִין בִּתְנוּעַת יָדוֹ אֶת הַמְּפַקֵּחַ לָבוֹא וְלִרְאוֹת בְּעַצְמוֹ.

לִבּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הֶחְסִיר פְּעִימָה. כְּמִי שֶׁהָיָה מֻפְקָד עַל אֵזוֹר זֶה שֶׁל הַמִּפְעָל, הָיָה בָּרוּר שֶׁהָאַשְׁמָה תָּחוּל גַּם עָלָיו. הוּא כְּבָר רָאָה בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֶת הֶעָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ.

וְאָז אֵרַע הַבִּלְתִּי צָפוּי: הַמְּפַקֵּחַ הַגֶּרְמָנִי הֵבִין מִשּׁוּם מָה, שֶׁהַפּוֹלָנִי מְנַסֶּה לְהַאֲשִׁים אֶת מֹשֶׁה כְּאִלּוּ הוּא מְנַהֵל מִסְחָר אָסוּר בְּטָבָּק. הוּא הִתְפָּרֵץ עָלָיו בְּזַעַם: "פּוֹלָנִי נָבָל! אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ לְהַלְשִׁין עַל הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר עוֹשִׂים נֶאֱמָנָה אֶת מְלַאכְתָם וְגַם אֶת מְלַאכְתְךָ, עַצְלָן פּוֹלָנִי מְטֻנָּף?! אִם עוֹד פַּעַם תָּעֵז לָבוֹא בְּהַלְשָׁנוֹת, אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לַחֲפִירוֹת!".

כָּךְ נִצְּלוּ בְּנֵס אַבְרָהָם יִצְחָקְ'ל וְהַיְּהוּדִים הָאֲחֵרִים. מֵאָז חָדַל לָבוֹא לְמָקוֹם זֶה וּמָצָא לוֹ מְקוֹם מִסְתּוֹר בַּמִּטְבָּח הַפּוֹלָנִי. שָׁם הֵנִיחַ תְּפִלִּין עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן בַּמַּחֲנֶה.