בעיצומם של ימי ספירת העומר בהם נוהגים מנהגי אבלות שונים, מופיע ל"ג בעומר – יום שמח וחגיגי. את ל"ג בעומר (החל כל שנה בתאריך י"ח באייר) מציינים בין היתר בהדלקת מדורות, במשחקי חץ וקשת ובעליה לקברו של רבי שמעון בר יוחאי שבמירון. בערים רבות בארץ ובעולם עורכים 'תהלוכות אחדות', אירועים בהם ילדים מכל החוגים צועדים יחדיו, משננים פסוקים ומאזינים לסיפורים מן התורה.
אירועי ל"ג בעומר
שני אירועים משמעותיים אירעו בל"ג בעומר:
א) מגיפה קטלנית1 השתוללה בין תלמידי רבי עקיבא וקטלה 24,000 תלמידים כעונש על חוסר כבוד הדדי ראוי בין התלמידים. המגיפה פרצה בימים שלאחרי חג הפסח ונמשכה עד לל"ג בעומר. כאשר בל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות היה זה אירוע שמח.
ב) ביום זה נפטר רבי שמעון בר יוחאי, צדיק מתקופת התנאים שחיבר את ספר הזוהר, ספר קבלי המשמש כיסוד לחלק המיסטי של התורה. ביום פטירתו רבי שמעון גילה לתלמידיו סודות תורה מיסטיים רבים וציווה את תלמידיו לציין בכל שנה את יום פטירתו כיום שמחה.
גדולי החסידות מסבירים כי ביום הפטירה של הצדיק, הארה מ"מעשיו, תורתו ועבודתו" משפיעה על חיי תלמידיו. כך, בל"ג בעומר אנו חוגגים את חייו של רבי שמעון ואת גילוי הרובד הפנימי של התורה.
מה עושים בל"ג בעומר
• בל"ג בעומר לא חלים דיני האבילות הנהוגים בימי ספירת העומר.
• אין אומרים את קטעי ה'תחנון' שבתפילה.
• מנהג החביב במיוחד על הילדים הוא לערוך מדורות. את המדורות מדליקים כזכר לאור שגילה רבי שמעון במשך חייו, ובמיוחד ביום פטירתו – ל"ג בעומר.
• נהוג גם לצאת אל השדות ולמשטחים פתוחים ולשחק בחץ ובקשת. זאת לזכר העובדה שבמשך חייו של רבי שמעון לא נראתה הקשת בענן (הקשת מהווה סימן לחטאים).
• רבים נוהגים לעלות לקברו של רבי שמעון במירון, שם עורכים הדלקה מרכזית וחוגגים במשך כל הלילה.
• הרבי מליובאוויטש זצ"ל קרא לילדי ישראל לנצל יום זה כדי להתאחד ולצעוד יחדיו ברחובות הערים. במאות ערים בארץ ובעולם נערכות "תהלוכות ל"ג בעומר" בהשתתפות ילדים מכל גווני הקשת.

​

סימן תצג - מנהגי ימי ספירת העומר ול"ג בעומר - ילקוט יוסף

א. המנהג בכל תפוצות ישראל שלא לשאת אשה בימי הספירה מפסח ועד ל''ד לעומר, מפני שבאותו פרק זמן מתו באסכרה עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, ונשאר העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, והם רבי מאיר ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר, והם הם שהעמידו את התורה מאותו הדור והלאה. (יבמות סב:). ונהגו העם להתאבל על תלמידי רבי עקיבא שמתו, ולהמנע משמחה. ובהיות שפסקו למות בפרוס עצרת, (כלומר, חצי חודש, דהיינו חמשה עשר יום קודם חג השבועות, שהוא ל''ד לעומר), מותרים לישא מאותו יום ואילך. וכן המנהג פה עיה''ק ירושלים ת''ו, אצל כל הספרדים ועדות המזרח, ואף ביום ל''ד בבוקר מותר. ואחינו האשכנזים נוהגים כמו שכתב הרמ''א להתיר לעשות נישואין רק בל''ג בעומר. [והמיקל גם בליל ל''ג לעומר יש לו על מה שיסמוך]. ואף שבכמה מקומות נהגו כן גם הספרדים, שאין מתירים לערוך נישואין אחרי ל''ד בעומר, מכל מקום המנהג אצל הספרדים בארץ ישראל אינו כן, ומותרים בנישואין מיום ל''ד לעומר והלאה, כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. וראוי להורות לכל רושמי נישואין של הרבנות בארץ ישראל שאם באים לפניהם מהספרדים ועדות המזרח להרשם לנישואין לפניהם, ויבקשו לישא בל''ג לעומר, יעירו תשומת לבם שאין מנהג הספרדים כן, אלא מנהגם כמו שכתב מרן הבית יוסף (סימן שצג) בשם הרשב''ץ, שאין לערוך נישואין לפני ל''ד לעומר, כדין תספורת שאין להתיר התספורת אלא ביום ל''ד בבוקר, מדין מקצת היום ככולו. ובשעת הדחק אפשר לעשות הנישואין בל''ג לעומר בערב, אחר צאת הכוכבים של ליל ל''ד, שבזה יש לומר מקצת היום ככולו, גם בלילה. ומיום זה מותר להם לערוך נישואין בכל יום ויום, וכל עדה תחזיק במנהגיה. [ילקוט יוסף מועדים. חזון עובדיה על יום טוב עמו' רנה].

ב. אם החתן ספרדי והכלה מבנות אשכנז, או להיפך, הולכים בזה אחר העדה של החתן, בין להקל ובין להחמיר. שהכל תלוי בחתן שהוא מחוייב בפריה ורביה. ובו תלוי עיקר השמחה, ואין הדבר תלוי בכלה. (ומה גם שמאז הנישואין אשה אשכנזיה הנישאת לספרדי נטפלת אליו בכל הדינים והמנהגים). ואם יש חשש שיבואו לידי איסורים, יש להקל. [שו''ת יביע אומר חלק ה' עמו' שמט. שו''ת יחוה דעת חלק ג' סי' לא].

ג. מעיקר הדין מי שלא קיים פריה ורביה, (דהיינו שאין לו בן ובת), יכול לישא אשה בתוך ימי הספירה, ומכל מקום גם בזה נהגו שלא לישא אשה כלל עד ל''ד לעומר, ואין לשנות המנהג. אולם אם יש שעת הדחק גדול יש להסתמך על עיקר הדין ולהתחשב בזה בתור הוראת שעה, כדי להתיר הנישואין. ואם אפשר טוב לעשות הנישואין בראש חודש אייר. [שו''ת יביע אומר חלק ג' סימן כו סק''ד. חלק ה' סימן לח. חזו''ע על יו''ט עמוד רנו].

ד. מותר להחזיר גרושתו מן הנישואין בימי העומר. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד רנח].

ה. חתן ספרדי שלא קיים מצות פריה ורביה, שנרשם לנישואין בל''ג לעומר, מחוסר ידיעה, ושלח הזמנות לכלולותיו, רשאים לערוך לו חופה וקידושין בל''ג לעומר.

ו. מותר לחתן להסתפר ביום חופתו בתוך ימי הספירה. [שו''ת יביע אומר ח''ה או''ח סי' לח].

ז. בשנה שחל ל''ג לעומר בערב שבת מותר להקדים הנישואין בליל ל''ג בעומר, ליל ששי, לחתן שלא קיים פריה ורביה, ובאופן שיש צורך להקדים הנישואין לערב שבת. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תכח].

ח. גם הנוהגים להקל בכל ימות השנה לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, דרך הרדיו והרשם קול, נכון שיחמירו בימי הספירה שלא לשמוע בהם שירים המלווים עם כלי נגינה, או שמיעת כלי שיר מטייפ. ומכל מקום שירה בפה כשהיא דרך הודאה להשי''ת, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה [או שבתוך ימי בין המצרים], ואין להחמיר בזה כלל. ובשמחת מצוה כגון מילה [אפילו שלא בזמנה], או פדיון הבן [אפילו שלא בזמנו], או סיום מסכתא, או בר מצוה (ששלמו לו י''ג שנה ביום זה), מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר. ולכן מותר להשתתף בתהלוכה ללוות הכנסת ספר תורה בימי הספירה, עם כלי זמר. [חזו''ע על יו''ט עמ' רנט].

ט. בליל ל''ג בעומר ולמחרתו נוהגים להקל לשמוע שירים מכלי נגינה, וכל שכן מטייפ, לכבוד ההילולא של התנא רשב''י ע''ה. [חזון עובדיה על יום טוב מהדורת תשס''ג, עמוד רנח].

י. מותר לעשות אירוסין, הנקראים ''תנאים'' בימי הספירה, וימעטו בשמחה, שיהיו רק משוררים בפה, ולא בכלי שיר, ומותר לחלק מגדנות ומיני מתיקה. אבל ריקודים ומחולות של רשות אסורים בימי הספירה. [מגן אברהם (ריש סימן תצג). ואחרונים שם. ובקובץ נועם כרך י''א (עמוד קמ). ע''ש]. וריקודים מעורבים [בנים ובנות] אסורים לעולם, והוא עוון חמור. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תל. ובחומר ריקודים מעורבים ראה באוצר דינים לאשה ולבת עמוד תשצז].

יא. פשט המנהג בכל ספרד שלא להסתפר בימי הספירה עד יום ל''ד לעומר בבוקר, ואינם מסתפרים ביום ל''ג בעומר כמנהג האשכנזים, אלא בל''ד לעומר בבוקר. ולאחר מכן מותר להסתפר בכל עת שירצה. [יביע אומר ח''ג סימן כו. ויחוה דעת ח''ד סימן לב אות כ'].

יב. החרדים לדבר ה' נזהרים גם לגבי גילוח הזקן, שלא לגלח בימי העומר. ואמנם יש אנשים שהדבר קשה להם מאד להמתין כל כך לגילוח הזקן, ולכן נהגו היתר לגלח בראש חודש אייר. וסמכו על הגאון הרדב''ז שהתיר בזה. והנוהגים לחוש לצואת רבי יהודה החסיד ואינם מסתפרים כלל בשום ראש חודש יכולים להתגלח בערב ראש חודש אייר. ובשנה שחל ראש חודש אייר ביום ראשון יכולים להתגלח בערב שבת שלפני זה. ויש אומרים שאם מצטער הרבה כשאינו מגלח זקנו בעומר, והוא במקום צורך גדול, יש להקל לו לגלח הזקן בכל ערב שבת לכבוד שבת, כי לא דיברו הפוסקים בגילוח הזקן כלל בזמנם. ומכל מקום טוב וראוי מאד להחזיק במנהג זה שלא לגלח גם הזקן. וכן נהגו כיום בני הישיבות ובעלי הבתים הקובעים עתים לתורה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תלא. יבי''א חלק ב' סימן טז חאהע''ז. שו''ת חזון עובדיה חלק א' עמוד כב].

יג. אם חל ל''ג לעומר בערב שבת, מותר גם לבני ספרד להסתפר בל''ג לעומר מפני כבוד השבת. ואם יש לו סיבה כל שהיא המונעת אותו מלהסתפר בערב שבת ביום, מותר להסתפר בליל ששי לכבוד שבת. וכן מותר לערוך נישואין לחתן שלא קיים מצות פריה ורביה, בליל ששי שהוא ליל ל''ג לעומר. [יחוה דעת חלק ד' עמוד קעט].

יד. אם חל ברית מילה בתוך ימי הספירה, מותר לאבי הבן ולסנדק ולמוהל להסתפר ולהתגלח באותו יום, הואיל ויום טוב שלהם הוא. ואם יש סיבה המונעת את בעלי הברית מלהסתפר ביום המילה, יכולים להקדים ולהסתפר אף ביום שלפני המילה. וכן אם חל המילה ביום א' רשאים להסתפר ביום ו'. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד רסד].

טו. חתן בר מצוה מותר לו להסתפר לכבוד חגיגת הבר מצוה הנערכת עבורו בימי העומר.

טז. יש נוהגים שלא להסתפר ולא להתגלח אלא ביום מ''ט לעומר, ערב חג השבועות, ואפילו אם חל ברית מילה בתוך ימי הספירה אינם מסתפרים כלל. ומנהג זה הוא על פי תורת הקבלה, ואינו אלא למצניעים ההולכים תמיד על פי הסוד, אבל מנהג רוב הקהילות להסתפר ביום ל''ד בעומר. ומי שנהג כן ורוצה לבטל מנהגו ולנהוג כדברי מרן להסתפר ביום ל''ד לעומר, יעשה התרה על מנהגו, וישוב לנהוג כדעת הפוסקים. והוא הדין לענין תספורת ביום המילה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תלא].

יז. אף למנהג המקובלים, כשחל שבת בערב חג השבועות מסתפרים בערב שבת, ולא יכנסו לרגל כשהם מנוולים.

יח. אין הנשים בכלל איסור התספורת בימי העומר. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד רסא].

יט. כל המותרים להסתפר בחול המועד, (כגון, היוצא מבית האסורים, והבא ממדינת הים), מותרים להסתפר גם בימי הספירה.

כ. מותר לגזוז צפרנים בימי הספירה. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד רסג ד''ה ולענין].

כא. נהגו מקצת נשים להמנע בימי הספירה מעשיית מלאכה, כגון סריגה ותפירה וכיוצא בזה, משקיעת החמה ואילך, לאות אבל על תלמידי רבי עקיבא. ויש אומרים שאין לאסור להן אלא עד אחר ספירת העומר. ונשים שנהגו לסרוג או לארוג או לתפור בזמנים אלו אין למחות בהן, כי אין בזה חיוב כלל רק מנהג בעלמא. ומי שלא נהג לא נהג. ומכל מקום, אין להחמיר על נשים המתפרנסות ממלאכת סריגה ותפירה וכיו''ב. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תלג].

כב. יש להקל לברך שהחיינו על פרי חדש בימי הספירה, בין בחול בין בשבת. ואף מי שנהג להחמיר שלא לברך שהחיינו בימי הספירה על פרי חדש, יוכל לבטל מנהגו אף בלי התרה, אפילו אם היה יודע שהוא חומרא. [ילקו''י שם. חזון עובדיה על יום טוב עמוד רנט].

כג. אולם לענין לבישת בגד חדש בימי הספירה, טוב לחוש ממדת חסידות למה שכתב בספר יוסף אומץ (יוזפא, סימן תתמה), שמיום ראש חודש אייר ואילך נוהגים להחמיר שלא ללבוש בגד חדש. וכשיש צורך, יש להדר ללבוש הבגד החדש בשבת שבתוך ימי הספירה, ויברך עליו שהחיינו. ובמקום שמחת בר מצוה או ברית מילה בימי הספירה, יש להקל בזה בפשיטות. [והיינו בבגד חדש ששמח בו ומברכים עליו בכל השנה שהחיינו, כגון חולצה ומכנסים וכדומה, אבל בגדי זיעה חדשים, או גרבים, בלאו הכי אין מברכים עליהם שהחיינו]. ואפילו לתקן ולתפור בגדים חדשים נוהגים איסור. ויש מקילין בזה, וטוב לחוש לזה ממדת חסידות. [יבי''א ח''ג סי' כו. יחו''ד א' סי' כד].

כד. גם במקומות שנהגו איסור לתפור בגדים חדשים בימי הספירה, מותר לתקן ולתפור ולקנות מלבושים חדשים בימי הספירה לחתן העושה נישואין בל''ג בעומר, למנהג אשכנז, או ל''ד בעומר למנהג ספרד. וכל שכן אם החתן לא קיים מצות פריה ורביה. ואין בזה מנהג להחמיר. [יביע אומר חלק ג' חלק אורח חיים סימן כו סק''ד. חזון עובדיה על יום טוב עמו' רסא].

כה. מי שנזדמן לו להכנס לדירה חדשה בימי הספירה, מותר לו להכנס ולדור בתוכה. ואין להקפיד לדחות כניסתו עד אחר ל''ג לעומר. ואפילו בדירה לשם הרווחה. וכן רשאי לסייד ולצבוע הדירה, או לעשות טפטים לנוי בימי הספירה, בטרם יכנס עם משפחתו לדירה. ויכול לעשות סעודה של חנוכת הבית בימי הספירה, ויאמרו שם דברי תורה, והלימוד של חנוכת הבית, שאז הוא סעודת מצוה, וכל שכן בארץ ישראל שהיא מצוה מצד עצמה. ויכול לברך שהחיינו בימי העומר על כניסתו לדירה החדשה, בלבישת בגד או פרי חדש, אולם בעת חנוכת הבית אין לשמוע שירים מכלי שיר, אף מטייפ, עד ל''ד בעומר. [יחוה דעת ח''ג סימן ל].

כו.יש נוהגים להמנע מלצאת לדרך בימי הספירה, אולם להלכה אין להקפיד בזה כלל, ובפרט במקום הצורך. וכן אין להקפיד מלרחוץ בנהר בימים אלה. (זולת במקום שנהגו להחמיר). [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תלד. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד עדר] .
כז. יום ל''ג בעומר הוא יום שמחה וחדוה לכבוד התנא רשב''י. שהוא יום ההילולא של רשב''י. [ואיתא בשעה''כ (דף פז.) שטעם השמחה שבו ביום סמך רשב''י את חמשת תלמידיו, ונתגלה שם קדוש [אכדיי''ם], שהוא חילוף שם אלוקים. ובספר פרי עץ חיים יש גירסא ''יום שמת'' בו רשב''י. ובספר עד הגל הזה כתב שיש לגרוס ''יום שמחת רשב''י''. וכ''ה בדפוסים ישנים. וע''ע במאירי יבמות סב: ובביאורי הגר''א תצג סק''ב. שיו''ב המלוקט סי' תצג סק''א, טוב עין סי' יח פ''ז]. ויש לזה סימוכין בפוסקים, ולכן נוהגים לערוך לימוד בליל ל''ג בעומר במנין, וללמוד שבחי רשב''י המפוזרים בש''ס ובזוה''ק. ומנהג יפה הוא. ויש נוהגים ללכת על קבר רשב''י במירון, וההולכים למירון יתרחקו מקלות ראש וכדומה, ובמקום גילה שם תהא רעדה. ובזמננו טוב יותר לבקר אצל ציון קבר רשב''י בזמן אחר, כי בעוה''ר בזמן האחרון אין הצניעות נשמרת במקום זה בל''ג בעומר. ומלבד כל זה יש נוהגים לשחוט שם בהמות ולאכול, מבלי לבדוק אם השוחט הוא בר סמכא, וגם רבו המכשולות בענין הניקור מחלב דאורייתא שהוא איסור כרת, ושומר נפשו ירחק משם ביום זה. וימי פטירת שאר צדיקים אינם ימי שמחה כיום ל''ג בעומר, אלא הם ימי תענית וצער. [יביע אומר חלק ג' סימן יא. יחוה דעת חלק ה' סימן לה].

כח. אין אומרים וידוי ותחנונים ביום ל''ג בעומר. ונהגו להשמיע כלי שיר בניגונים ושמחה ביום זה, לכבוד ההילולא של רשב''י.

כט. יש נוהגים לקחת את ילדיהם הקטנים שהגיעו לגיל שלש שנים למירון בל''ג לעומר כדי שיסתפרו תספורת ראשונה בשמחה ובשירים סמוך לקברי התנאים הקדושים רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו. ויש סמוכים למנהג זה מדברי המקובלים. ואף בבית הכנסת מותר לעשות כן. ברם, בזמן האחרון שאין הצניעות נשמרת במקום הקדוש אשר במירון, בל''ג לעומר, שומר נפשו ירחק מהם, ושב ואל תעשה עדיף. [יחוה דעת חלק ה' סימן לה].