ראש השנה מופיע בתורה בשני מקומות : בספר ויקרא כ"ג, כ"ד : " בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון, זיכרון תרועה, מקרא קדש " ובבמדבר כ"ט א : " יום תרועה יהיה לכם ".
ראש השנה הוא יום הדין, יום בו אנו עומדים למשפט ונגזר גזר דיננו, בה בשעה שיום כיפור מטרתו, למחול לנו על כל פשעינו.
ההבדל הוא, שראש השנה עוסק בראייה הכוללת, בגדול – ביעדים ובהתחייבויות הכלליות, ואילו יום כיפור עוסק בפרטים הקטנים – בבחינה המדוקדקת של כל אחת ואחת מפעולותינו.
במדרש פסיקתא דרב כהנא, ממדרשי האגדה הקדומים שנערכו בא"י, בפרשת " בחדש השביעי " הקב"ה מצטייר כבורא, מחוקק ושופט .
לאחר, שהאדם מכיר בריבונות האל ובמלכות שמיים או אז, אפשר לעשות מהלכים של וידוי, חרטה ותשובה .
המצווה העיקרית הינה מצוות שמיעת תקיעת שופר. על שם המצווה הזו נקרא היום בתורה, יום תרועה או זיכרון תרועה. התורה לא נתנה טעם למצווה זו. אבל הרמב"ם כותב בהלכות תשובה פרק ג': "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו. כלומר: עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק, אשר לא יועילו ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם...". לפי דברי הרמב"ם, הטעם במצוות שופר הינו לעורר לתשובה, שהיא מצווה אחרת, והיא הטעם העיקרי.
רב סעדיה גאון נותן טעם אחר. לדבריו תקיעת שופר משמעותה המלכת הקב"ה עלינו. כך המליכו מלכים. כך גם אנחנו עושים למי שלו יאתה מלוכה. הוא מלכנו וראש השנה הוא יום הכתרתו. אכן, אחת משלוש תפילות יום ראש השנה הינה מלכויות. "אמר הקב"ה: אמרו לפני מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם".
בליל ראש השנה נוהגים להביא 'סימנים' לסימן טוב, לכל השנה שתבוא עלינו לטובה ולברכה. וכבר כתוב בכל הסידורים מה הם: ראש כבש והעולם נוהג בימינו להביא ראש דג, ותמרים, רימונים, סלקא, כרתי, קרא, לוביא, ותפוח בדבש ויש מוסיפים גם גזר, ומוסיפים ברכת: 'יהי רצון', ככתוב בכל הסידורים. וגם טובלים פת בסוכר (וגם במלח) או בדבש, ועוד אוכלים דגים כסימן לפריון ויש שאינם אוכלים ענבים שחורים וריאת בהמה, ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה התרשתא, אמרו: "לכו איכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מתנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם'. לכן אסור לכעוס ביום זה, ואין לנהוג בהנהגות של הקפדה בתוך ביתו של אדם, שסימנא מילתא היא.
המנהג המועדף להביא את הסימנים אחר נטילת הידיים ואחר ברכת המוציא שעל הלחם.
קצת מהלכות סדר ליל ראש השנה-ילקוט יוסף
א. מדליקין נר לכבוד יום טוב, ויקדימו לברך ואחר כך להדליק, ואפילו חל ראש השנה בשבת, יקדימו הברכה ואחר כך ההדלקה, שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. וברכת ההדלקה בראש השנה היא ''להדליק נר של יום טוב'' ואין להזכיר יום הזכרון. ומכל מקום הנוהגות לברך בנוסח ''להדליק נר של יום טוב הזכרון'', אין לחוש להפסק, ולא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים, אבל לכתחילה אין לאומרו, שאין לו יסוד ושורש.[חזו''ע שם עמ' סב].
ב. יש נשים שנהגו לברך גם שהחיינו בשעת ההדלקה, אבל הנכון הוא שלא לברך שהחיינו בעת ההדלקה, אלא יכוונו לצאת ידי חובה בברכת שהחיינו כששומעות ברכת שהחיינו בשעת הקידוש. [שו''ת יחוה דעת ח''ג(סי' לד), ובחזון עובדיה פסח (הלכות ערב פסח שחל בשבת סע' טז)].
ג. מה שנהגו לומר בקידוש שחרית של ראש השנה פסוק ''וביום שמחתכם'' וכו', אין צריך להקפיד לאמרו בטעמי המקרא, ואין לחוש בזה משום הזכרת ראש חודש.[ילקוט יוסף מועדים עמוד כט].
ד. מנהג ישראל לאכול בשתי הלילות של ראש השנה מיני פירות וירקות שיש בהם רמז לסימן טוב לכל ימות השנה, משום דסימנא מילתא היא. וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יב. וכריתות ו.), ומביאים רוביא (הלשון ערבי לוביא), וקרא (דלעת), כרתי, סילקא,(תרד) ותמרים. והוסיפו עליהם מנהגים לאכול רימונים, ותפוח מרוקח בדבש, וראש כבש. [ילקו''י מועדים עמוד כט, הליכות עולם ח''ב עמוד רכז. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד צג].
ה. נכון לנהוג לברך על פירות אלה לאחר נטילת ידים וברכת המוציא, ואכילת כזית פת, או לאחר ברכת המזון, כדי שלא יכנס בספק על ברכה אחרונה שלהם. וכשאוכלים בתוך הסעודה אין לברך האדמה על שום תבשיל של לוביא או קרא ושאר מיני ירקות מבושלים, אפילו אוכלם בלי פת. שהרי דרך ללפת את הפת בתבשילי ירקות. ואם נוהגים בזה קודם נטילת ידים, לאחר הקידוש מיד, יברך בורא פרי האדמה על הקרא והלוביא, ובברכתו פטר כל ברכות האדמה שלפניו.[ילקוט יוסף מועדים עמוד ל. שו''ת יחוה דעת חלק א' סי' פב. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד צג, וצז].
ו. מכיון שבכלל הדברים שאוכלים לאכול בליל ראש השנה ישנם גם תמרים, שהם המובחרים שבשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והם קודמים לברכה לרימונים ולשאר הפירות, לכן להם משפט הבכורה, ויקח תמרה, ויברך עליה בורא פרי העץ, ויאכלנה. ואם התמרים הם פרי חדש אצלו, יברך גם ברכת שהחיינו, ואחר כך יקח תמרה אחרת ויאמר: יהי רצון מלפניך וכו' שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו. ויאכל מהתמר.
ז. בברכת בורא פרי העץ על התמרה יכוין לפטור כל פרי העץ שעל השלחן שיאכל אחר כך. וכשיאכל אחר כך מהרמונים והתפוח, יאמר עליהם רק נוסח היהי רצון. וכן בברכת שהחיינו שבירך על התמרים פטר כל מיני פירות חדשים שלפניו מברכת שהחיינו. ולכן לא יניח לפניו בעת הקידוש את הפירות החדשים, ואם הם לפניו יתכוין בפירוש שלא לפוטרם, וגם יעשה מעשה ויכסם במפה, ובזה יוכל לברך עליהם שהחיינו. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד צג].
ח. יש נוהגים לומר תחלה היהי רצון ואחר כך ברכת הנהנין על הפרי וטועמים. אבל מנהגינו כנזכר, לברך תחלה ברכת הנהנין ורק לאחר הטעימה אומרים את היהי רצון [שם].
ט. רשאי כל אחד ואחד מבני הבית לברך בעצמו ברכת פרי העץ וברכת שהחיינו, ואינו חייב לצאת ידי חובה דוקא בברכתו של בעל הבית, ואפילו לאחר ששמע הברכה מבעל הבית, וענה אחריו אמן, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה. ומיהו יכולים כל בני הבית לשמוע הברכה והיהי רצון מגדול הבית ולצאת ידי חובתם.[ילקו''י מועדים שם. חזו''ע שם עמו' צח].
י. השומע מחברו שאומר יהי רצון נכון שיענה אחריו אמן.[ילקו''י מועדים עמוד ל. חזון עובדיה על פסח מהדו''ק עמוד רפח].
יא. כשאוכל מהרמונים אומר: ''יהי רצון וכו' שנהיה מלאים מצות כרמון''. ועל התפוח בדבש אומר: ''שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה''. ועל הרוביא אומר: יהי רצון שירבו זכיותינו, ויש מוסיפים ''ותלבבנו''. וכשאוכל קרא אומר: יהי רצון שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. וכשלוקח הכרתי בידו יאמר: יהי רצון שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. ואין צריך לאוכלו, כי אין רגילים לאכול דברים חריפים וחמוצים בר''ה. [ילקו''י שם. חזו''ע עמוד צז. והוא כרימון שמסיר הקליפה ויוצאים הגרעינים, כך ע''י התשובה חוזרים המצוות מהקליפות].
יב. אחר כך יקח ראש כבש או ראש איל בידו ויאמר ''יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב וזה זכר לאילו של יצחק אבינו ע''ה בן אברהם אבינו עליו השלום''. ואם לא מצא ראש כבש חלק בית יוסף, יקח ראש עוף, ויאמר: ''יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב'' (ולא יותר). ויוכל להביא בשר כבש עמו, ויוסיף: וזה זכר לאילו של יצחק וכו' [ילקו''י מועדים עמוד לא. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד צז-צט. וכ''כ בספר זכרי כהונה ח''ב מערכת ר' אות ב'].
יג. יש נמנעים מלאכול דג בראש השנה, משום שמצינו במקרא (נחמיה יג, טז) שכתוב בו דאג, והוי לשון דאגה. ואדרבה יש שנוהגים להקפיד להביא דגים בראש השנה על השלחן, ואומרים עליו, יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים. ובפרט כשחל בשבת. וכ''כ הרד''א.
יד. יש נוהגים לאכול קישואים בליל ראש השנה. ואף אם בישלו אותם בקדרה חלבית (נקיה) מותר לאוכלם בסעודה בשרית, משום שהחלב נתן טעם בקדרה, והקדרה נתנה טעם בקישואים, ועדיין הוא היתר]. ילקו''י מועדים עמוד לא. ודלא כמ''ש במועד לכל חי סי' יב, יח].
טו. יש שאין אוכלים ענבים בראש השנה, וטעמם על פי הסוד. ודוקא ענבים שחורים, אבל ענבים לבנים המנהג לאוכלן בראש השנה. ויש נוהגים לאכול ריאה בראש השנה. [ילקו''י מועדים עמ' לב. וכן נהג מהר''ח פלאג'י לאכול ריאה. ע' במועד לכל חי סי' יב אות כה, מלשון מאיר עיניים].
טז. אם חל ליל טבילת אשתו בליל ראש השנה, אסור לדחות את הטבילה לאחר ראש השנה, אלא ינהג בקדושה ובטהרה. והנוהג לטבול בערב ראש השנה, וחל ליל טבילת אשתו בליל ראש השנה, חייב לקיים עונתו, ויחזור ויטבול בשחרית, ואפילו במים חמים שהוחמו מאתמול. [ילקו''י מועדים עמוד לב, חזו''ע ימים נוראים עמוד סא. מועד לכל חי סי' יב אות כז].
יז. יש נוהגים שלא לאכול מאכלים חריפים או חמוצים, אלא רק דברים מתוקים, לסימן טוב, שתהיה כל השנה טובה ומתוקה. [ספר תשובות רב נטרונאי גאון, עמ' שו]..
יח יש נוהגים להביא בליל ראש השנה אתרוג על השלחן, ולומר לפני אכילתו יהי רצון שנהיה הדורים במצוות. ויש שמביאים אותו כשהוא מרוקח בדבש. והנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו. [ודלא כמ''ש ע''ז בספר יפה ללב בקונטרס יושר לבב סי' רכה].
יט. מנהג נכון לאכול בראש השנה דברים שמנים (בשר שמן), ודברים מתוקים וטעימים לחיך, וככתוב בנחמיה: לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדוננו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. [ילקו''י שם. חזו''ע ימים נוראים עמ' ק].
כ. אין להביא עצמו לידי בכיה ממש בתפלותיו, וכמבואר לעיל, שיום טוב של ראש השנה יש בו מצות שמחת יום טוב. וישמח ויבטח בהשי''ת שברוב חסדו וחמלתו יכתבהו עם בני ביתו בספר החיים והשלום, וכמו שאמרו בירושלמי (פ''ק דר''ה) ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, אלו ישראל שיודעים שהן נידונים בראש השנה, והם לובשים ומתעטפים לבנים ומגלחים שערם, ואוכלים ושותים ושמחים. ויודעים שהקב''ה עושה להם נסים, וכותב אותם בספר החיים והשלום. [ילקו''י מועדים עמ' לב. שו''ת יביע אומר ח''י חאו''ח סי' מד].
כא. יתאמץ בכל כחו לשלוט ביצרו לבל יבוא לידי כעס והקפדה בתוך ביתו ביחוד בלילי ראש השנה ויומיהם. וטוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר. ונכון ללמוד משניות מסכת ראש השנה בסעודת ראש השנה, כי דבר בעתו מה טוב. [ילקו''י מועדים עמ' לב].
כב. ראש השנה שחל להיות בשבת, יש מתירים לקרוא פרקי משניות של מסכת ראש השנה לאור הנר, ולא חיישינן שמא יטה, שאימת יום הדין עליהם. ויש שנראה מדבריהם להחמיר.(וראה לעיל סימן רעה). ומיהו בזמנינו שיש אור החשמל, אין איסור זה נוהג כלל בכל שבתות השנה, ומותר לקרות לאור הנר. ומיהו לאור החשמל אין איסור בקריאה לאור הנר בשבת. וגם במנורת חשמל שאפשר להגביר את מדת האור אין לגזור שמא יטה, ומותר ללמוד לאורם בשבת. ומכל מקום נכון שיכתוב מערב שבת על פיסת נייר ''שבת'' ויניחנו סמוך לכפתור החשמל. [ילקו''י מועדים עמו' לב, יביע אומר ח''א סי' טז. וח''ז סי' לז. יחוה דעת ח''ג סי' כ. חזו''ע ימים נוראים עמו' צב].
יהי רצון מלפני מלכנו, שבשנה המתחדשת עלינו לטובה, נזכה לפסוע פסיעות רבות משמעות בדרכנו למימוש ייעודנו .יזכנו אדון העולם, בקרוב בימינו, לקיים בין בני עמנו, את הכלל הגדול בתורתנו, 'ואהבת לרעך כמוך', כפשוטו ממש, ולאחר מכן, ללמדו לכל באי עולם.
